דנה ברותחין

סלפסטיק

Posted in סמים חוקיים by danazim on מרץ 25, 2008

טוב, כאן צריכה לבוא איזושהי הצטדקות על כך ששוב עברה שנה מאז הפוסט הקודם שלי, אבל לכם בטח נמאס לשמוע ואני קצת נבוכה להסביר, אז בואו נחליק את זה ונגיע ישר לעניין.

תמיד אמרו לי שיש לי נטייה להומור סלפסטיק. בלימודי התסריטאות בתואר הראשון כתבתי לא מעט תרגילים ותסריטים שבהם שילבתי קטע שבו אחת הדמויות מחליקה\נופלת\מתנגשת\שופכת על עצמה מים\קפה\תה\קולה\ויסקי\מחק את המיותר.

 מיותר לציין שחלק מהמורים שלי לא אהבו את זה, אבל גם אלה שזה לא הפריע להם במיוחד נהגו לציין בפני שזה סלפסטיקי מדי או במלים אחרות, לא ריאליסטי. ההערה הזאת הפריעה לי פעמיים: אחת, מתי התחייבתי לשמור אמונים לריאליזם, ושתיים וחשוב יותר, על סמך מה הם מעזים לקבוע בצורה כל כך מוחלטת שזה לא ריאלסטי? אצלי בחיים זה קורה כל הזמן, ניסיתי לשכנע אותם, והם לא ממש השתכנעו, או שהחליטו שאני חיה לי באיזה סרט של באסטר קיטון או האחים מרקס.

ובכן, גם הם היו מתקשים להתווכח עם הקטע הבא, שאירע גם אירע לפני כמה שעות ממש כאן, בחדר המדרגות של ביתי.

מעשה שהיה כך היה: החלטתי לצאת לרכוב על אופני בראש ציפור, פעילות גופנית שאני די ממעטת בה לאחרונה, למרבה הצער, במסגרת הפדלאות הכללית. מזג האוויר האביך נראה לי מצוין לאימון שכזה, לבשתי גופיית רכיבה ואת מכנסי הרכיבה החדשים שרכשתי עם תום הקיץ לאחר שהקודמים איבדו צורה, מילאתי בקבוק מים, והייתי מוכנה ליציאה.

יש לי נטייה לצאת מהבית לרכיבה כשאני כבר עוטה את כל הרקוויזיטים הנדרשים – כולל קסדה, כפפות רכיבה, וגם נעלי רכיבה. וכל מי שמכיר נעלי רכיבה – שהן מגיעות עם שמיצ'יק כזה שנקרא בלעז cleat ומטרתו להתחבר לפדלים המיוחדים של האופניים – יודע שזה לא הכי נוח להדס בהן. בפארפרזה על ננסי סינטרה, דיז שוז אר מנט פור סייקלינג, ולא לצעידה, למרות שהן מפיקות קול של נעלי סטפס חביבות. בשל כך, אם אני יוצאת לרכיבה בשעה מוקדמת מדי אני משתדלת לנעול אותן רק כשיצאתי מחדר המדרגות, מתוך התחשבות בשכנים. אבל היום יצאתי מאוחר, בשמונה וחצי, ואם מי משכני העצלים עדיין מנמנם בשעה הזאת, הוא בהחלט מבקש את זה.

אם כן, העמסתי את אופני על כתפי, בידי הפנויה השנייה לקחתי את הזבל (מאז שהצטרפה למשפחתנו הוונדליסטית החביבה הזאת, שאחד מתחביביה הוא נבירה בזבל ופיזור תכולתו על כל רצפת הסלון, אנחנו משתדלים להקדים תרופה למכה), והתחלתי את מסעי הקצר (דירתי שוכנת בקומה האחת-וחצי) במורד המדרגות.

שלוש המדרגות של גרם המדרגות הקצר עברו בקלילות, אך כשהגעתי לגרם המדרגות השני, הכולל לפחות 20 מדרגות, החלקתי על המדרגה השנייה. זה לא הפעם הראשונה שזה קורה לי, ולרוב אני מצליחה למנוע את ההתרסקות ברגע האחרון, אבל הפעם שתי הידיים שלי היו תפוסות, ולפני שהבנתי מה קורה הייתי על התחת עם האופניים על הצוואר. אופס, מביך, חשבתי כאשר התחת שלי פגש את המדרגה, והנחתי שכאן העניין הסתיים.

אך לא ולא: תודות לשילוב התנאים ששררו בשטח – המדרגות שהיו מאובקות במיוחד אחרי כמה ימי שרב, בצירוף עם הלייקרה החלקלקה של מכנסי הרכיבה (החדשים!) שלי ועם כללי הפיזיקה (מכאניקה של גוף קשיח שנע במדרון משופע עם חיכוך מועט [הודות לאבק וללייקרה]) – מצאתי את עצמי ממשיכה להחליק במורד המדרגות, כשהפדל של האופניים (לא זה שהיה תקוע לי בכתף, השני) מתנגש לו בשמחה בפאנלים ומשמיע קול מתכתי עולץ שנשמע קצת כמו צלצול פעמון עמום. מופע הסלפסטיק הזה הסתיים כאשר הגיע, השבח לאל, הקיר ובו דלתם של השכנים שלי מלמטה, שבה התנגשנו אני והאופניים ביחד בבום גדול, חצי-מתכתי וחצי-אנושי, שהבהיל כנראה מאוד את בלה, הדוג דה בורדו של השכנים, שהזדעקה אל הדלת החלה לנבוח נבחות איימתניות המתחייבות מכלב השוקל שישים קילו.

לקחתי לעצמי שנייה וחצי להתאושש, ואז עברתי לערוך בקרת נזקים. כמו אמא טובה, ראשית בחנתי את האופניים. למרות שההתנגשות בקיר גרמה לי לבעוט באחד השפיצים של הגלגל הקדמי, הוא לא התעקם או נשבר ונשאר תקין לחלוטין. בדקתי את האוויר בצמיגים ושמחתי שאין לי פנצ'ר (מה התרסקות במדרגות קשורה לאוויר בצמיגים? זהו, שהחיים לימדו אותי שהכל איכשהו קשור לאוויר בצמיגים) ואז החלטתי להמשיך בתוכנית ולצאת לרכוב למרות הכל. הטוסיק בשלב ההוא עוד היה בהלם ועדיין לא כאב, ואני ייחסתי זאת לסגולות המרפא של מכנסי הרכיבה – בכל זאת, אם כבר להתרסק ככה על התחת, עדיף שהוא יהיה מרופד במעט ספוג.

ברכיבה גיליתי שהנזק היחיד שנגרם לאופניים היה שמסיבה לא ברורה, הקאט-איי (אודומטר\מד מהירות של אופניים שכזה) החליט להתנתק ממקומו שעל הכידון, והחל לזייף במדידת הקילומטרים והמהירות (הוא הראה אפס במשך 5 הדקות הראשונות של הרכיבה, עד ששמתי לב לזה). אולי זה לא קשור להתרסקות וסתם עומדת להיגמר לו הבטרייה. מאוחר יותר גם גיליתי שיש לי שלל שיפשופים בכתף ימין ושעצם הזנב שלי כואבת לאללה (כנראה שחתיכת ספוג רק מרככת את הנפילה אבל לא ממש מונעת את הכאבים שאחרי), אבל זה היה רק אחרי שהגעתי הביתה וניסיתי להתיישב על כסא ולאכול ארוחת בוקר מאוחרת.

ובכן, ובפארפרזה על הפרסומת הדי-מעצבנת של יס שאי אפשר להימלט מפניה, ליידיז אנד ג'נטלמן אוף דה ג'ורי, איזה לא ריאליסטי, ואיזה נעליים (נעלי טריאתלון של גארנה, עם קליטים SPD, אם תהיתם).

Afterthought

אה, ולאחרונה התוודעתי לבלוג הזה, והוא אחד הטובים שיצא לי לבקר בהם. לא מן הנמנע שהביקור בו הוא שדירבן אותי לכתוב את הרשימה הזאת.

מודעות פרסומת

13 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. רוני ה. said, on מרץ 25, 2008 at 1:07 pm

    אני מקווה שלפחות השכנים התעוררו.

  2. ימימה said, on מרץ 25, 2008 at 1:49 pm

    אכן ריאליסטי לחלוטין.

    אינני אשת סלפסטיק אז יש לי רק אחד באמתחתי – נפילה לתעלת ביוב בצבא. זה בהחלט לא היה נכנס לשום תסריט בשל היותו הזוי לחלוטין.

  3. דפנה לוי said, on מרץ 25, 2008 at 3:56 pm

    החלקה מסוגננת לתוך אחת התעלות בונציה. לפני כחמש עשרה שנה, חום אימים, שביתת מפני זבל וכל הרחובות מלאים רקב חלקלק ומבהיל. אני נוחתת בעיר, יוצאת לסיור במיטב מחלצותיי ומוצאת את עצמי על התחת, מכוסה מים מעופשים בעוד ונציאנים חביבים מושים אותי מן הסחי

  4. טליה said, on מרץ 25, 2008 at 10:31 pm

    א. לכבוד הוא לי. חן חן. ונראה לי שנוכל לפתח שיח רוכבות. את נראית לי חובבת מותגים וגאדג'טים לא קטנה, ועל כך – הערכתי. אני בעיקר מדברת, קצת פחות רוכבת. אבל גם זה עומד על סף שינוי, שלא לומר מהפכה
    ב. ואם כבר אנחנו בערב נוסטלגיה – אני הצלחתי לפתוח את האף בפתחו של טנק מרכבה שתיים ב' בתירגול פינוי פצוע בקורס מדריכות שריון, היש מביך מזה? כל החלקים של המשפט הזה הם בין מביכים לבין סלפסטיקיים

  5. אורן said, on מרץ 25, 2008 at 10:55 pm

    זה בכלל מופע אור קולי.
    זכורה לי רכיבה על הטיילת, בחושך, איפה שיש את כל הצלחות המוגבהות עם הדקלים, רק שבחלק מהן אין דקלים וקשה לראות אותם. המוזיקה בשאפל בדיוק התחלפה מפרל ג'אם לפרוקופייב (אני זוכר שהתחלתי לשרוק בעליצות ואפילו לנופף ביד) ואז נתקעתי במהירות בצלחת נטולת עץ. הגלגל האחורי התרומם והאופניים עמדו באויר בזוית של כמעט תשעים מעלות ואני, הרוכב המסכן, מקביל לרצפה. באורח פלא , צירוף של אינסטינקט ובהלה טהורה הצלחתי להתאזן אחורה ולהנחית את הגלגל האחורי – כל זה לקול תשואות האנשים בטיילת שהיו בטוחים שזה פעלול מתוכנן.

    (מה את רוצה, שנאחל לך שתפלי הרבה פעמים בשביל שתכתבי משהו?)

  6. דנה said, on מרץ 26, 2008 at 4:38 pm

    אתמול כשכתבתי את הפוסט הזה הייתי משועשעת והשעשוע שימש כמשכך כאבים לא רע. מאוחר יותר בערב השעשוע נדחק לקרן זווית ופינה את מקומו לכאבים די לא סימפטיים, שהדירו שינה מעיני ואפילו הזכירו לי את הלילה המסויט שעבר עלי אחרי התאונה (רק בלי סלין דיון, תודה לאל). בכל אופן, בן-זוגי המודאג התעקש שאלך לרופא וזה נבהל קצת משטפי הדם ושלח אותי לאורתופדית שציידה אותי בהפניה לצילום אך הדריכה אותי לחכות קצת ולראות אם יש שיפור בכאבים. אז בינתיים אני בבית. והכל בגלל הסלפסטיק… איזה ביזיון.

    ימימה: את לא יכולה לכתוב "נפלתי לתעלת ביוב" ולחשוב שבכך את פטורה מהוספת פרטים. מה היו הנסיבות שהובילו לנפילה? איך חולצת משם? והאם היתה מקלחת בהישג יד? כל אלה הן שאלות מתבקשות.

    דפנה: אכן גליצ'ה לתוך קנלטו מזוהם בוונציה נשמע כמו סלפסטיק משובח. מקווה שגם אצלך היתה מקלחת בהישג יד, ושהאקט לא היה מלווה בכאבים.

    טליה: לפתוח את האף לא נשמע לי סלפסטיק, זה נשמע לי כואב נורא. מקווה שהאירוע הסתיים בשלום ולא הותיר צלקות נפשיות ו\או אפיות. ובנוגע לשיח הרוכבות, אפשר ומומלץ לקיימו. רק אזהיר שאני לא כזו חובבת מותגים למרות שאני חברה באיגוד הטריאתלון הישראלי 🙂 (שחבריו, כידוע, חולים במותגיטיס ושידרוגיטיס כרוניים).

    ולסיכום, אורן: היי, זה לא פייר, אתה מערב שמחה בשמחה. אני סיפרתי על התרסקות עם האופניים ואילו אתה מספר על התרסקות על האופניים, שהיא הרבה פחות סלפסטיקית מתוקף היותה יותר נפוצה. והעיגולדות האלה בטיילת אכן משוקצות. פעם נתקע לי הפדל באחת מהן (כי נאלצתי להתקרב אליה בגלל הולכי רגל מעצבנים שלא נתנו לי לעבור) וסופי שהתרסקתי בזבנג ענק על הגרנוליט המגעיל של הטיילת (לא חומר נעים להתרסקות, כבר עדיף אקרשטיין). אבל זה כבר סיפור אחר.

  7. שפי said, on מרץ 26, 2008 at 5:23 pm

    סיפר לי איש אחד בן למעלה מ-60 שכל חייו, מנעוריו ועד היום הוא חי על קטנוע, ולא קרה לו אפילו פעם אחת שהוא נפל, מה שגרם לו לא רק להיות דתי אלא להשלים תואר רבני, עם התמחות בקבלה.

    בכושר הכתיבה המשתקף בפוסט הזה צריך לקוות שבסתר אותו מחשב את חוטאת בכתיבת איזשהו רומן, או ספר של סיפורים, אחרת חבל.

  8. ענת said, on מרץ 31, 2008 at 10:28 pm

    המרצים המנופחים שלך (לשעבר) לא יודעים מהחיים שלהם, תמיד ממרום האקדמיה פוסלים את הסלפסטיק כז'אנר 'נחות'. יש גאוניות באחים מרקס ואצל קיטון שלא נתקלים בהן הרבה. תיאור כל ה MISHAPS האלה בו זמנית, הדברים הקטנים שקורים לך ביום יום והם שילוב של כל מיני מומנטים הם החיים עצמם, לאו דווקא איזושהי לוגיקה ערטילאית. אהבתי את התיאור של כל פרט ופרט, הסקירה הפרוזאית הייתה מצוינת 🙂 ח"ח

  9. דוד כפרי said, on אפריל 7, 2008 at 12:03 pm

    רק על זה אפשר לכתוב כמה ספרים…
    ואת עוד קוראת לי "ונדליסטית".
    איך, איך אפשר לגדל סלוקי בדירה בלי שיהיו לה מרחבים לרוץ? ועוד לצפות שהיא תשאיר משהו שלם בבית…?

  10. דוד כפרי said, on אפריל 7, 2008 at 12:04 pm

    טעיתי.
    טעה.
    טועים.

  11. דנה said, on אפריל 8, 2008 at 7:17 pm

    יש לה מתחת הבית פארק גדול לרוץ בו, בין אם לצידה של אמה המקרטעת או מאחורי אופניו של אביה הזריז. אל תדאג לה. כשבאתי לאמץ אותה מצער בע"ח רחובות, אמרה המטפלת שם שהיא כלבה של דירה ולא של להיות כל היום בחוץ. היא רזה, רגישה לקור ולא אוהבת לשבת על משטחים קשים (בקושי החלימו הצלקות שהיו על האגן שלה כתוצאה משעות וימים שעברו עליה בישיבה על אדמה קשה בגלגול הקודם שלה). אז אין פה שום הזנחה פושעת. לא שאני צריכה להתגונן על משהו. היו לה קודם חיים אומללים וכאן יש לה משפחה שאוהבת אותה, צעצועים, מיטה רכה, אוכל ושעשועים.

  12. דנה said, on אפריל 8, 2008 at 7:29 pm

    גם אני חושבת שהמעיטו בערכו של ז'אנר הסלפסטיק, שהוא – כפי שכתבת, ענת – אמנות התזמון, יותר מהכל.
    ובאשר לשאלתך שפי, זו נקודה רגישה ואעדיף לא לפרט. 😦 בוא נאמר שבינתיים מעטים חושבים כמוך. ואולי חושבים כמוך, אבל לא מוכנים לנקוט כל צעדים בנושא הזה.

  13. מאיר פינטו said, on יולי 6, 2008 at 3:59 pm

    לא אדון בקריסה
    ולא במכה ולא בחבורה
    אלא
    רק אומר
    שהכתיבה שלך
    קולחת וסוחפת
    כבשת אותי גברת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: