דנה ברותחין

בזזזזזז

Posted in לוגוריאה by danazim on אפריל 27, 2006

עורי, עורי דבורה.

 

שלשום עקצה אותי דבורה בפעם הראשונה בחיי. הייתי בעיצומו של אימון רכיבה במסלול האופניים שבראש ציפור. כבר בשנה שעברה הבחנתי שבטבורו של ראש ציפור מונחות להן כמה כוורות, אבל חוץ מכמה התרסקויות אומללות של דבורים על הקסדה שלי ועל השלדה של האופניים, לא נרשמו חיכוכים.

עד שלשום, זאת אומרת.

 

היתה רוח חזקה, ואני ניסיתי לגבור עליה בסיבובי רגליים מהירים ובישיבה אירודינאמית ככל האפשר על האופניים (אין לי אירובאר). ואז, פתאום, שמעתי "פלאק" והרגשתי מכה באוזן. בהתחלה חשבתי שסתם התנגש בי חרק מעופף – מאורע שבשגרה למי שנוהג לרכוב על אופניים. אבל תוך שנייה, הכאב העמום של המכה הפך לכאב צורב של דקירה, ואחרי ששלחתי בחשש יד לאוזן וגיליתי שמהתנוך שלי משתלשל עגיל דבורה מתה, הבנתי שזהו-זה, נעקצתי.

בהיותי יצור אלרגי מאוד, נחרדתי. אנשים שרגישים לעוקץ דבורים מגיבים לו מיד, והתגובה הזאת עלולה להיות הלם אנפילקטי ומוות. החלטתי לא לרדת מהאופניים בינתיים, ולהמשיך לדווש. למרבה השמחה לא הרגשתי סחרחורת או תחושת עילפון. כל מה שהרגשתי היה כאב נוראי באוזן. לפחות המאבק ברוח הסיח את דעתי.

כשהגעתי הביתה, סיפרתי לבן זוגי במלוא פאתוס על המפגש המצער עם הדבורה, והוא העיר את תשומת ליבי לגירסה של הדבורה למהלך העניינים:

"עופפתי לי לתומי בין פרח לפרח, כשלפתע פתאום הגיחה משום מקום איזו רוכבת מפגרת, והרגה אותי".

אין ספק, הגירסה של הדבורה עצובה יותר.

(בינתיים התנוך העקוץ התנפח למימדים מיתיים ממש, והוא מגרד ברמות על-גלקטיות. המלצות על טיפולים שיביאו מזור יתקבלו בברכה).

 

ותוספת

 

לא מזמן, הוספתי כאן מימין בטור המלצות המוסיקה המלצה על הדיסק של ג'ק ג'ונסון, "Brushfire Fairytailes". ובכן, לתומי חשבתי שאני הבנאדם היחיד בארץ שמחזיק בדיסק הזה, שכן קיבלתי אותו ממכר אמריקאי שביקר בארץ, לא מצא את הדיסק בחנויות, והחליט להזמין לי אותו באמזון. מאחר שאת המכר שלי אופפת כנראה קארמת-אמזון רעה, הדיסק אבד בדואר, ואחרי שהתכתש עם שירות הלקוחות של אמזון ללא הועיל, הוא החליט להזמין לי אותו שוב. הפעם הדיסק הגיע. שמעתי אותו בערך פעם וחצי (זה היה בקיץ-סתיו 2002), לא נפלתי, והדיסק נותר בארון והעלה אבק. מאז זרם לא מעט ביוב בירקון. עזבתי את הדירה הקודמת. עברתי לדירה הנוכחית. הדיסק של ג'ונסון זכה למקום של חוסר-כבוד בארון הדיסקים החדש (באחד המדפים התחתונים, שם שוכנים הדיסקים הלא-מקובלים). המכר ואני כבר לא ממש בקשר, אבל זה באמת לא קשור לדיסק.  

אני לא יודעת מה גרם לי לשלוף את הדיסק ממדף הדחויים יום אחד בינואר, ולהכניס אותו לקומפקט, אבל בדיעבד מסתבר שהוא היה בדיוק הפסקול שהיה נחוץ לי כדי לכתוב את הפרויקט שעבדתי עליו. אחרי ששמעתי אותו בלופ כמה ימים, ואף חרשתי את הרשת בחיפושים אחר דברים אחרים שלו, נגמר הפרוייקט, וגם בהלת ג'ק ג'ונסון נרגעה מעט.

ועכשיו, פתאום, מאז יום שלישי, אני שומעת את הדיסק שלו בכל מיני מקומות. שלשום – בבית הקפה "זוריק" הסמוך לביתי. היום – במסעדה של חוף פרישמן.

אני תוהה אם זה אומר משהו. (נאא, סתם צירוף מקרים תמוה).

 

מודעות פרסומת

14 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. Calvin said, on אפריל 27, 2006 at 5:51 pm

    א. יותר מפעם אחת נכנסה לי דבורה למעיל בזמן רכיבה על אופנוע.
    פעם אחת עקצה אותי במרפק באמצע כביש מהיר, ופעם שנייה בחנייה, אחרי שכבר ירדתי מהאופנוע, עקצה אותי בבטן, מתחת לחולצה…

    ב. אני ממליץ בחום על
    Brandi Carlile.

  2. שוקי said, on אפריל 27, 2006 at 6:42 pm

    קצת עראק על התנוך עושה פלאים.

  3. ימימה said, on אפריל 27, 2006 at 8:17 pm

    בילדותי איכשהו הצלחתי להיעקץ כמעט כל שנה בבריכה. בהחלט לא נעים. תנחומי. אבל זה עובר.

    קצת מיץ לימון בעין ואת שוכחת שכואבת לך האוזן.

  4. אביבה said, on אפריל 27, 2006 at 8:20 pm

    לא שמעת שכל צרותיו של האדם נגרמות מזה שהוא לא יכול לשבת בשקט בחדרו?

  5. זו ש said, on אפריל 27, 2006 at 8:36 pm

    קצת עראק על הדבורה, אבל לפני שהיא עוקצת, ואז בהתנגשות היא מקסימום תשהק ותקלל את אמאש'ך.

  6. דנה said, on אפריל 27, 2006 at 9:23 pm

    תודה, שיעשעתם אותי (ואת האוזן). לאור מימדיה הנוכחיים של האוזן שלי, נזכרתי בבדיחה שתמיד משעשעת אותי:
    איש עם צפרדע על הראש נכנס לרופא. הרופא מביט בו ושואל, "כן אדוני, מה הבעיה?". הצפרדע פותחת את פיה ועונה, "תראה מה צמח לי בתחת".

    כך אני מרגישה כרגע, בהתאמות הנדרשות.

    בכל אופן, אני מסכימה עם ימימה וקלווין שעדיף פעם אחת בלבד מאשר יותר מפעם אחת. איכשהו לא הצלחתי להרגיז דבורים אף פעם – האמת, אין לי סיבה להרגיז אותן, הן יצורים מאוד חביבים ואני מאוד מעריכה את הדבש שהן מייצרות.
    באשר לקביעתך, אביבה, שאני עושה יותר מדי ספורט – אני מניחה שאת צודקת, אבל "יותר מדי" זה דבר יחסי, ויחסית לאנשים שאני מכירה, אני דווקא מהמתונים. 🙂
    לסיכום, בנוגע לעראק: אין לי עראק, ואני תוהה אם אוזו גם טוב, או שאניס שצועק "יאסו" לא ירגיע לי את העקיצה. אולי אלך על ויסקי וגמרנו (גלנפידיך סינגל מאלט). או, יותר טוב, פשוט אשתה איזו כוסית, ואתעלף לי לשינה ארוכה ומזככת.
    תודה על התגובות.

  7. דרור פויר said, on אפריל 28, 2006 at 11:56 am

    כשהייתי ילד הלכתי לבריכה, וכשהתכופפתי אל הברזייה ופתחתי את הפה ואת הברז יצאה משם דבורה – מסכנה, בטח רק רצתה לשתות – ועקצה אותי בתוך הפה! זה כאב, אלוהים, כמה שזה כאב.
    עבר לי, יעבור גם לך

  8. רחלי שבי said, on אפריל 28, 2006 at 6:30 pm

    מזור לדנה – דא. apis mellifica 30c, שלושה כדורים על הלשון וזה אמור להסתדר. אם התנוך ואת נמצאים באיזור תל אביב, אפשר להחיש לך את המזור, צרי קשר דרך המדור.

  9. יהודה כהן said, on אפריל 29, 2006 at 4:07 am

    אלא סיפור אמיתי. כשהייתי בן 5, בגן חובה, נעקצתי בפעם הראשונה בחיי בידי דבורה. מאז היו עוד פעמיים שלוש כאלה, אבל זאת היתה הכואבת מכולן. הדבורה בחרה לעקוץ אותי ב…נו, זין.
    אפשר לתאר את הכאב ככאב תופת בלי להגזים.

    בהמשך, הגננת היפה רותי, בעלת שיער שחור גולש, עשתה לי קומפרס נעים (אז למדתי את המילה הזאת, קומפרס) והקלה במעט על הכאב.

    בעצם זאת היתה החוויה המינית הראשונה שלי.
    היום, אגב, אני גיי.

  10. דנה said, on אפריל 29, 2006 at 1:25 pm

    בינתיים לשמחתי הגרד והנפיחות שככו, ובאו כל מיני טרדות אחרות שהשכיחו ממני שנעקצתי (ע"ע שיטת העז). אבל לקחתי לתשומת לבי את העצות, ואני מקווה שלא אדרש ליישם אותן בפעם הבאה (כי אני מעדיפה שלא תהיה פעם הבאה, למרות שאני ריאלית – קיץ שלם של אימונים בראש ציפור עוד לפני…).
    לדרור – עקיצה בפה נשמעת נורא. ויהודה, עקיצה בזין נשמעת עוד יותר נורא. תהיתי ביני לבין עצמי איך בדיוק הדבורה הגיעה לשם. שוין. העיקר שזה מאחורינו.

  11. כרמית said, on מאי 5, 2006 at 8:16 pm

    תמיד באביב אני מרגישה כמו רוצחת המונים. כמות הדבורים, הפרפרים ושאר מיני חרקים שאפשר להרוג בנסיעה בכביש שחוצה שדות גבוהה מאוד, למרבה הצער. ושלשום גם התנגשה לי ציפור בשמשה הקדמית. זה לא גרוע כמו אחותי שפעם התנגשה בחזיר בר באמצע הלילה (החזיר נפצע, הפנס הקדמי נשבר של המכונית, לאחות שלום), אבל מספיק כדי לגרום לי להרגיש כמו רוצחת המונים. כאמור, כל שנה באביב.

  12. דנה said, on מאי 6, 2006 at 6:57 pm

    ואכן, באיזו קלילות אפשר לקפד את חייו של חרק או עוף זעיר.
    אני בדרך כלל משתדלת לא לרמוס נמלים או חלזונות, ופרפרי לילה אני לוכדת בכוס ומשחררת דרך החלון כדי שהם לא ימותו. ואז אני יוצאת לרכיבה, ואגב כך מבצעת טיהור אתני מאסיבי. 😦

  13. חלושעס said, on מאי 9, 2006 at 7:38 am

    אגב, איזה מזל שמדובר ביהודה כהן ולא ביהודה לוי.

  14. החוקר said, on מאי 14, 2006 at 8:59 pm

    המממ… צריך לבדוק אם עקיצת דבורה בזין בגיל רך יכולה לגרום להומוסקסואליות… אולי עלינו פה על משהו


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: