It's a Wonderful Town…

 

טרול א': אוי לא, היא שוב כותבת. זה בטח בגלל הטלוויזיה שלה שמתה.
טרול ב': או הטוסטר-אובן! אוי לא, רק לא זה…

 
אין מה לדאוג, הטוסטר אובן לא התפגר. המצב מחוסר הטלוויזיה עדיין נמשך (המתקן עובד בעצלתיים-מה, הייתי אומרת), אבל למרבה המזל מצאתי לי transitional object נפלא בדמות האתר הזה.
הרעיון שלו די פשוט: כל מי ששומע שיחה מעניינת יכול לשלוח אותה למנהלי האתר, והם יעלו את הנבחרות שבהן לאתר, בצירוף כותרות שנונות בטירוף, ציון מיקום השיחה, ואם השולח מעוניין בכך – יציינו גם את שמו.

 

Can't We All Just Do What Rodney King Said? Black woman: Take that bag off your back. White man: All it takes are two words: "excuse" and "me". Black woman: I'm not saying nothing to you. White man: Sorry, I see that you only use your mouth for one thing, and that's sucking dick. Black woman: You are so rude. Take that back. White man: Okay, I am sorry. I take it back. You also use your mouth for eating, as seen by the size of your enormous ass. –4/5 train

 
יש לי סימפטיה לקונספט הזה: בשנה ב' ללימודי התסריטאות שלי, למדתי קורס שנקרא "ממונולוג לדיאלוג" אצל קובי ניב. המטלה הראשונה שנתן לנו ניב היתה להביא לשיעור שיחות ששמענו באמת. אותם שיעורים ראשונים זכורים לי בחיבה כמצחיקים במיוחד: יש לשיחות אמיתיות פוטנציאל להיות מצחיקות מאוד, וזה העקרון שעומד בבסיסו של האתר הזה.

 

Seems Bats Lose Their Sonar When They Get Old Old woman: Excuse me officer, could you please tell me where the New Jersey Transit trains are? Cop lady: Up the stairs and make a left, can't miss 'em. Old woman: Which stairs? Cop lady: Turn around. Old woman: Are you sure? Cop lady: Yeah, head up those stairs and make a left, there will be another officer up there behind the podium. Old woman: So I only go up the one flight? Cop lady: There is only one flight…Go up the stairs…when you get to the top…make a left. Old woman: So I'm making a right, then going up the stairs… Man: Jesus Christ, the fucking cop just told you like forty times! Are you fucking retarded? Go up the stairs, make a right! Old woman: Well, wasn't he rude! Cop lady: Ma'am, would you like me to walk you up there? Old woman: Oh no, I'll be fine, thank you. Cop lady: Have a nice day, ma'am. The old woman then proceeded to walk in the completely opposite direction. Cop lady held it in for about 5 seconds before laughing. –Penn Station

מאחר שמדובר בשיחות שנשמעו בניו יורק, ולא באיזה חור באיווה, החומר הרבה יותר קיצוני. הומלסים, משוגעים, יאפים, שיכורים, מיליונריות ונסיכות גטו, קשישים יהודים, תיירים – כולם מככבים באתר. מי שמכיר את ניו יורק קצת לעומק יכול ממש לשמוע את הדיאלוגים בעת קריאתם.

 

Morlock v. Eloi: The Prequel A thugged out girl tests all of her ring tones as loud as possible for a solid minute. Preppy girl: Are you serious with that? Can you do everyone a favor and stop? Thug girl: I know you're not talking to me. You messed with the wrong girl. Preppy girl: I'm sorry, I can't hear you. Your screaming phone made me deaf. Thug girl: I'll f her up. But then she'll call the cops; her people love the cops. Go back to where you came from! Preppy girl: I'm trying to. That's why I'm on the train, you stupid bitch. Look, you got a new cell phone and that's great, but figure it out at home. Thug girl: I'll f you up. You're f-ing with the wrong girl. Don't be fooled by the pretty face. Preppy girl: Pretty face? Where? –N train Overheard by: Matty M.

 
ישנם קטעים שנשמעו כל כך שנונים ונפלאים שנראה שתסריטאי כתב אותם, אבל בהתחשב בעובדה שמדובר בתושבי ניו יורק – טיפוסים עירוניים, משכילים וגם ציניים – אפשר להאמין שהם נאמרו. וגם אם לא, הרי שבדה אותם כותב מוכשר במיוחד.

 

That Was More Her Late Husband's Thing Woman #1: There is no ethical dilemma! It's right there in the Bible! Woman #2: Oh, Bible schmible. Woman #1: Honestly, Helen. Is that the best rejoinder you can manage? Can we possibly have just one discussion without you pulling out the schmefix? –Stuyvesant Town Oval Overheard by: Laid-Off Dad

 
כצפוי, למעלה מ-90% מהדיאלוגים מכילים קללות עסיסיות או עוסקים במישרין בסקס. אחרי קריאה ארוכה במיוחד זה קצת נמאס, אבל עדיין יש ביניהם קטעים משעשעים מאוד.

 

What About People Who Misuse "Subtlety"?   Woman: Wow, your face is really red! What happened, sunburn? Cashier girl: No…allergic reaction. Woman: Ooh…what are you allergic to? Cashier girl: Rude, obnoxious and tactless customers. Woman: Oh, so you get a lot of those, hmm? Cashier girl: Ugh…Oh yeah, I forgot, and stupid ones that don't get subtlety, either. –Stop & Shop, Long Island City

 

 
אה, כן, ועיקר שכחתי: גם המגזין "טיים" בחר באתר הזה כאחד מחמישים האתרים המגניבים של השנה.
תהנו.

 

That Amazing 21st Century Technology   Clerk lady #1: There's no price on this, no bar code. I can't sell it. Clerk lady #2: Hold on, just call accessories. Clerk lady #1: How do I do that? Clerk lady #2: Accessories! –Century 21, Cortlandt Street

עריצות הקופסא הכחולה

יום חמישי לפנות ערב, הבית כבר חשוך. אני יושבת למחשב, ברקע מתנגן קליפ ב-VH1. הטלוויזיה הדולקת ממלאת את הסלון החשוך באורות פסיכדליים. לפתע פוף! קול פיצפוץ, וקולה של הטלוויזיה נדם. גם התמונה, בעצם. ורע מכך, גם הממיר.

אני נזעקת מהמחשב אל הטלוויזיה, ומנסה לפענח את המסר המטריד. בתחילה אני משוכנעת שקפץ הפקק (לא כך), ואחר כך – שהלך התקע (לא ולא). אני מתקשה להשלים עם העובדה שהלא-יאומן קרה – ההלכה הטלוויזיה?
אני נזכרת בהליך רכישתה של הטלוויזיה, אי אז לפני שנה וחצי. עזבתי את דירתי הקודמת, שהגיעה עם טלוויזיה קומפלט, ועברתי לדירתי הנוכחית, שהגיעה עם ארבעה קירות מסוידים ותו לא. מן הסתם, רכישת טלוויזיה לא היתה בראש רשימת סדר העדיפויות הלאומי: קדמו לה דברים פעוטים כמו ארון בגדים גדול, ארון ספרים, ספה, כלי מטבח. לבסוף, כשהגיעה עת הטלוויזיה, התברר שגם אילו היה לי תקציב לכך, לא אוכל לקנות טלוויזיה בעלת מסך גדול מ-25 אינץ': החור שהאדריכלית (שבעיצובה שופצה הדירה) ייעדה לטלוויזיה היה קטן מדי, 78 ס"מ. לבסוף נבחרה טלוויזיה 25 אינץ' של ITT: בשל מחירה האטרקטיבי באחד מאתרי הקניות המקוונים, ובשל ביקורת אוהדת-מה שנתן לה איש מקצוע מקורב.

כשהיא הגיעה, שקלתי לשמור את הקופסא, למקרה שלא אוכל לעמוד בתשלומי המשכנתא ואאלץ למצוא מגורים חלופיים. וחוץ מזה, הקופסא הכילה שעשוע לוגי בדמות הכתובת ITT Germany made in China, ומי כמוני תוכל לעמוד בפני שעשועים לוגיים. לבסוף זרקתי את הקופסא. לא היה לי מקום בשבילה בבוידעם.
מה שעוד הסתבר שזרקתי, אחרי שהפכתי את ארון המסמכים שלי, הוא את החוברת שעימה היא באה, ואת תעודת האחריות שלה. אלוהים, מדוע אני שומרת קבלות ותעודות אחריות של הקומקום החשמלי דה-מי-קולו שרכשתי בסופר לפני כמעט שנתיים, שנפח את נשמתו לפני ששה חודשים, אבל את תעודת האחריות של הטלוויזיה דה-מי-קולו שלי אני לא מצליחה למצוא? בן זוגי טען בפני שזה לא הגיוני. את כל כך מסודרת, הוא אמר. בטוח שמרת את זה איפשהו. הגיוני, לא הגיוני, תעודה – אין.

החלטנו שלמחרת נביא את הטלוויזיה למתקן השכונתי. למרבה המזל התברכנו באחד כזה, ממש כאן, 250 מטרים מהבית. אחרי שבן זוגי רץ את ריצתו הארוכה (25 ק"מ) ואני את ריצתי הארוכה (15 ק"מ, לא להיסחף, אני לא מתאמנת לקראת מרתון טבריה), הפשלנו שרוולים וניגשנו למעשה. אבל מהם 15 ק"מ ריצה לעומת סחיבת תפלץ איימתני ומגושם מפלסטיק שחור-אפור למרחק 250 מטרים? כבר בשלב הירידה במדרגות הצלחנו להכאיב לעצמנו בצורה חסרת תקדים (אני חטפתי את הבומבילה בשתי הברכיים; בן זוגי ספג פגיעה ישירה בכף הרגל). אחר כך, בצעדה האיטית לאורך הרחוב, עצרנו ארבע פעמים וכמעט-שמטנו את הממותה על האספלט אגב צעקות "זה מחליק! זה מחליק!", לצהלתם הרבה של הולכי הרגל שהקיפונו. לבסוף קירטענו לתוך היכלו של מתקן הטלוויזיות, שהעיף בנו מבט משועשע, רשם את פרטינו, נתן לנו כרטיס ביקור ושילח אותנו לדרכנו, לא לפני שציין ש-ITT היא לא פירמה מי-יודע-מה. ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים, תודה רבה.

חזרתי הביתה, ובן זוגי הלך לאוניברסיטה. מה אעשה? אני יודעת! אני אבדוק אם יש שידור חוזר של כל התוכניות החדשות ששודרו אתמול ביס פלוס ופיספסתי כי התקלקלה הטלוויזיה. אהה, אופס. אין טלוויזיה. היא מקולקלת.
כמה פעמים במהלך היום התישבתי כהרגלי על הספה, שילבתי רגל על רגל, כדי לגלות שהחור (הקטן מדי, כאמור) של הטלוויזיה שומם בריקנותו. אין טלוויזיה. אי אפשר לראות את הפרקים שהחמצתי בסדרת הדרמה המופתית "החיים מתחילים", המשודרת עכשיו בשידור חוזר ביס פלוס. אי אפשר להתעצץ מול איזה סרט אידיוטי. צריך לנצל את הזמן, לעזאזל! אבל למה הטלוויזיה המקולקלת באה לי בתזמון כל כך מחורבן? דווקא עכשיו, כשאני בין פרויקטים, כשאין לי השראה לכלום? לא יפה.