דנה ברותחין

thank you thank you SILENCE

Posted in לחיפוש קרובים by danazim on אוקטובר 5, 2004

היום בתל אביב נערך אירוע לכבודם של האופניים. דבר יפה אופניים. אני בעדם. זאת אומרת, אני בעד לרכוב על אופניים בהנחה שהנהג הישראלי הממוצע לא יהרוג אותי. וההנחה הזאת היא, איך לומר, לא לגמרי מבוססת, ועל כך יעידו כמה מחברי המתנייעים אך ורק אופניים. אבל לא זה עניינה של רשימה זו.

על כל פנים, אותו אירוע, "העיר על אופנים", התרחש לו אחר הצהריים מול ביתי, בספורטק שבפארק הירקון. לשם כך, גידרו אנשי עיריית תל אביב קטע מהפארק, תלו דגלים, הקימו רמפות (בשביל להטוטי אופניים אקרובטיים), ואף חיווטו את כל האזור וחיברוהו למערכת הגברה איימתנית במיוחד.

בשעה אחת עשרה בבוקר החלו קולות לרדוף את ביתי, קולה של אלאניס מוריסט. חמודה, אלאניס מוריסט. את האלבום הראשון שלה חיבבתי מאוד, ואפילו ראיתי אותה בהופעה כשהיא באה לכאן (אי אז ב-2000, כשזמרים מהסקאלה שלה עדיין היו באים להופיע כאן).

אבל אחרי שנאלצתי להאזין ל-"Thank You" בווליום רצחני, ואז גם ל-"If I would be Good", "Unsent" ו-"Joining You", התחלתי לחשוב מחשבות אחרות. מיהו השכן החוצפן שמרשה לעצמו להרעיש ככה את כל השכונה? אלאניס, כידוע לכל, ניחנה בקול פעמונים שלעתים דומה באופן מחשיד לצפירות עולות ויורדות. ועל אחת כמה וכמה, כששיריה מושמעים בווליום החורג מהרגיל.
מיד חשדתי בשכנים החדשים מלמטה. דקות קודם למתקפת האלאניס, בקעו משם קולות קידוח רמים שלא היו מביישים את פרויקט הגז הטבעי. אבל כשהדיסק כולו (לפי השירים מסתבר שהיה מדובר ב-"Supposed Former Infatuation Junkie") בא אל קיצו ואז התחיל שוב, כאילו כלום, התחלתי להרגיש כפי שבטח הרגישו אסירי אל קאעדה בכלא בגואנטנמו ביי. בניגוד להם, חרותי היתה עדיין נתונה לי. מאסתי ברעש והחלטתי לקפוץ לברכה לשחיה קצרה לפני העבודה.

כשיצאתי החוצה הבנתי. זה לא השכנים מלמטה, זה מהפארק! כן, מההפנינג. של האופניים. האירוע לא היה אמור להתחיל עד שלוש אחר הצהריים, אבל בינתיים, היה למארגנים מאוד חשוב לבדוק את תקינותה של מערכת ההגברה. עם דיסק. אחד. בלבד. של אלאניס.
Thank you India, thank you Providence, הזדזמו השורות במוחי במים הכחלחלים עם נקוף הברכות.
כשחזרתי הביתה, כעבור שעה, קיבל את פני קול מוכר. אלאניס.
כשיצאתי מהבית שוב, 40 דקות מאוחר יותר, פגשתי שוב את אלאניס.
 
איך היה האירוע? אני לא יודעת. הייתי בעבודה. לא נותר לי אלא לקוות שאחרי ארבע שעות באלאנס, חסכו מתושבי השכונה השמעה נוספת של הדיסק הזה.
 

 

מודעות פרסומת