דנה ברותחין

התגעגעתי אז באתי (בטור עורפי)

Posted in לחיפוש קרובים by danazim on יולי 23, 2004

לא יודעת למה, אבל מאז שהכרזתי על ספק-חופשתי ספק-פרישתי, קרה דבר משונה: חזר לי החשק לכתוב. אז הנני כאן. לא ברור מה יעלה בגורלה של החופשה, אם מדובר בחריגה חד פעמית או בדפוס. נחכה ונראה.

 

קבלו אותי!

 

 מי פנוי באַלְפִּים? מי נותן לי זמן?

בשלושת השבועות האחרונים הפכתי לסאקרית של הטור דה פראנס. זה קצת מפתיע, הדבקות שבה אני צופה מדי צהריים ביורוספורט – במיוחד בהתחשב בעובדה שהשנה השמועות על הקשר האמיץ של לאנס ארמסטרונג (לא, לא עם שריל קרואו, עם הסם האסור EPO) די הרסו לי את הכיף. בשנה שעברה הייתי צופה הרבה פחות אדוקה – וגם הצטרפתי לכל העייסק מאוחר יחסית, בשבוע האחרון – אבל ההנאה שהפקתי מהצפיה בארמסטרונג הכובש את פסגת לוז ארדידן למרות שנפל פעמיים מהאופניים היתה הסטורית ממש.
השנה מסתכמת ההנאה שלי מהטור בחיבור חמשירים מרושעים על הרוכב האמריקאי חד-הביצה, לעתים תוך הפגנת בגרות נפשית רבה (דיסקליימר: המורה, זה הוא התחיל).
למשל:
 

There once was a rider called Lance
Who sought a sixth title in France
On the hill he attacked
And his rivals all cracked
Because they all had two nuts in their pants

או

 

He won't give the Olympics a go
'cause he said he missed his kids so
but it wasn't all true
he just wanted to screw
his ageing girlfriend Sheryl Crow.

 
ולבסוף

 

He wanted to beat all his foes
And get his sixth-in-a-row
And he couldn't care less
If this historic success
Was accomplished through EPO.

 
יכול להיות שלהידרדרות האינטלקטואלית אחראית הצפייה הארוכה בשידורי יורוספורט, שם מושלת בכיפה חבורת קשקשנים שלא נודעה כמותה. לכל אלה שטרם חזו בפלא, מדובר בשדר אחד מרכזי ונלהב, מייק, שעימו נמצא שון קלי, רוכב-עבר אירי נודע, המתפקד כ"פרשננו". ואולם, מייק כנראה חושב שתפקידו של פרשן הוא לחזור על דבריו שלו-עצמו, ולכן הוא שואל אותו רק שאלות טריביאליות, שהתשובה עליהן היא "כן" (אבל שון מעולם לא מסתפק ב"כן" בלבד, אלא פוצח בנאומים סמי-קוהרנטיים במבטא אירי כבד). בצוות נמצאת עוד פרשנית, כריסטי אנדרסון, רעייתו של רוכב העבר האמריקאי, פיל אנדרסון, שעיקר תפקידה מתמצה בתפיסת טרמפים במכוניות הקבוצות. לבסוף ישנו דיוויד, התקוע באולפן בפאריס למורת רוחו המופגנת (שעליה הוא מפצה באמצעות הדגשת העובדה שהוא מבין יותר צרפתית ממייק), שתפקידו בכוח הוא בעיקר להרעיף על הצופים כל מיני סטטיסטיקות משונות, ולהקריא שאלות ששלחו הצופים באמצעות אתר האינטרנט.

מייק: ועכשיו הפלטון עושה את דרכו במעלה העלייה הראשונה שלנו היום, קול-דה-ואואואואוסוסוססוזזז. זוהי עליה בקטגוריה אחת, מה שאומר שזו עליה תלולה, שון?
שון: (במבטא אירי לא ברור) ובכן, אתה יודע, כן, זו עליה תלולה מאוד. התלילות בה היא מאוד גבוהה, מה שהופך אותה, אה, אתה יודע, לעליה מאוד מאוד תלולה.
מייק: והעובדה שהיום שוררות בקול-דה-ואואוואוס שלושים מעלות לא מקלה על הרוכבים, שון?
שון: (באל"ב): ובכן, אתה יודע, כשחם, והיום חם, אז קשה, ובעליה התלולה הזאת קשה, וחם, חם מאוד, אתה יודע.
מייק: אנחנו רואים שכל הרוכבים פתחו את הריצ'רץ' של החולצות שלהם, שון, כי חם להם.
שון: (באל"ב): ובכן, אתה יודע, כן, יש ריצ'רץ', וחם, ותלול, אתה יודע.
מייק: בהחלט. אוה, אומרים לי עכשיו שכריסטי אנדרסון נמצאת איתנו על קו הטלפון, הישר מהמכונית של קבוצת "קוויקסטפ-דביטמון". שלום כריסטי.
כריסטי (בקו טלפון משובש): היי מייק, היי שון, ובכן אני נמצאת בתוך מכונית הקבוצה של "קוויסטפ-דביטמון", ואנחנו נוסעים כאן בדרך לפסגת קול-דה-ואואואואואוסוסוסוזזז, וכולם מדברים על החום. חם היום מאוד. אפילו פאולו בטיני פתח את הריצ'רץ' של החולצה שלו.
מייק: אני מצטער, כריסטי, אבל מצטרף אלינו עכשיו דיוויד מהאולפן מפאריס עם קצת סטטיסטיקה.
דיוויד: היי מייק, היי שון, היי כריסטי, ובכן הכנו בשבילכם גרף של תלילות המסלול כפונקציה של גובה הטמפרטורה בעשר השנים האחרונות, וכפי שניתן לראות, היום גם חם, וגם תלול.

ויש גם קטעים כאלה:

מייק: (בהתרגשות של רמי וייץ בגמר יורו 2004 לפחות) "ועכשיו, תראו את יינס ווכט! כן, הוא לא מתכוון לוותר! הוא בורח קדימה… אה, בעצם הוא משתרך בעקבות הפלטון שעכשיו דוהרים קדימה בעקבות מיכאל ראסמוסן… אה, לוי לייפהיימר… אה, בעצם זה לוי לייפהיימר שרודף אחרי הפלטון שאותו מוביל עכשיו איבאן באסו… אה, קרלוס סאסטרה… אה…שון??".

 
אתמול, שני קילומטרים לסיום, פתאום פוף! מת השידור החי ביורוספורט – גם התמונה, וגם פס-הקול של חבורת הקשקשנים. דיוויד, השדר בפאריס נאלץ לפתוח מיקרופון ולמשוך זמן – על רקע בי-רול של פרות רועות באחו היכנשהוא בקול-דה-קלקשוז, עד שיחזור השידור החי. אני, שסוף כל סוף הצלחתי להפגין שליטה עצמית והצטרפתי לשידור בחצי השעה האחרונה במקום לכלות אחר צהריים שלם מול הלהג הבלתי פוסק הזה, לא התכוונתי להפסיד את הסיום שלשמו התכנסנו, ומייד העברתי לפראנס 2, שם גיליתי עולם חדש. כל הרוכבים בטור, כוווווולם, הם בעצם צרפתים. ארמסטרונז', ולאנדיס, ואילריש, ובאסו, וגם קלודן. לא מאמינים לי? נשבעת לכם. הקריין אמר.
 
אבל הכי כיף היה לקיפוד. היא זכתה לעודד את כל הרוכבים מקרוב, על פסגת האלפ ד'ואז, ביום שבו התקיים המרוץ נגד השעון בדרך לפסגה. מי שרוצה מורה נבוכים לטור מוזמן לבקר אצלה.
 
בניגוד לאיוולת שמפגינים השדרים של יורוספורט לעתים, האתר שלהם דווקא מתברך בכתבות שנונות למדי, וכן בדיווחים חיים מאוד פרטניים – למי שנגזר עליו לא לראות את השידור, וחייב לדעת מי מוביל, ובאיזה הפרש. כמו כן, ישנם גם הדיווחים המוצלחים ומלאי-התובנה של יאיר בן עמי בהארץ.
 
לשירת המרסלייז, הקהל מתבקש לקום! (זה אולי ייקרה בשנה הבאה; השנה ישמיעו בשאנז אליזה את ההמנון לפסים ולכוכבים).
 
 
 
 

מודעות פרסומת

ולפעמים החגיגה נגמרת

Posted in לחיפוש קרובים by danazim on יולי 3, 2004

"What will we do without Marlon in this world?"

(השחקן אל פצ'ינו מגיב לידיעה על מותו של מרלון ברנדו אתמול, אי-פי).

 

המדור בחופשה עד להודעה חדשה.

קיץ מצוין לכולם.

(אל פחד, ב-S5 יש עולם שבו אני מעלה לאתר רשימה חדשה כל יום).

 

סגור לתגובות על ולפעמים החגיגה נגמרת