דנה ברותחין

"אתה גומר כמו כלב שהוכה יותר מדי"

Posted in חדשות השועל by danazim on פברואר 29, 2004

וואינט פירסמו הבוקר את הידיעה הזאת: אסירים במחנה גואנטנמו בקובה טוענים שהעינויים שספגו מצבא ארצות הברית כללו השמעה חוזרת ונשנית של שירו של "הבוס" ברוס ספרינגסטין, "Born in the USA".

 

בלי צחוק, השמעת שיר אחד ברצף בווליום גבוה היא עינוי לכל דבר. אילו אני משרד הביטחון האמריקאי, הייתי בוחרת שיר של להקת רוק כבד, כמו מוטלי קרו או מגדת, כדי להשמיע לאסירים בלופ. אבל לדברי האסיר המרואיין בכתבה של וואינט, מתעלליו בחרו במוסיקה "פטריוטית".

 

מצחיק ש-"Born in the USA", שמקריאתו או מהאזנה לו עולה התחושה שמדובר דווקא בשיר מחאה ולא בשיר הלל לארה"ב, הפך בידי הצבא האמריקאי לנשק כביכול-פטריוטי לשם ההתעללות. למה זה משול? לשימוש ב"שאול מופז" או "נפלא פה" של הבילויים בחקירות השב"כ.

 

לקריאת המלים של ספרינגסטין, לחצו כאן.

זהירות בטיחות חיים שמחים

Posted in לוגוריאה by danazim on פברואר 28, 2004

הפוסט המצוין והשנון של קויםלדמותו הזכיר לי את נפלאות ההיבריש (או האינגלו, בעצם), הלא הם יצורי-הכלאיים שנולדים משילוב בלתי אפשרי בין עברית לאנגלית. בעוד שקויםלדמותו דן בשפתם של הייטקיסטים, הנגועה בהבלחות מן האנגלית גם כאשר אין בהן צורך, נזכרתי בימים שבהם הייתי בת-עשרה והתגוררתי בארצות הברית. מתוקף החיים, האנגלית די השתלטה על כל חלקה פנויה. בבית הספר ועם החברות האמריקאיות הייתי חייבת לדבר באנגלית, אבל כשהייתי מגיעה הביתה הייתי עושה מאמץ לספר להורי על תלאות היום בעברית. וכך היו בוקעים מפי המשפטים הבאים:
-"מחר בבוקר אנחנו הולכים על field trip" (בכל זאת, מה התרגום של field trip? טיול כמובן, אבל זה לא סתם-טיול, זה field trip).
-"על יום רביעי יש לי בחינה בכיתה של גברת נסמן" (מה לעשות שבאנגלית אומרים כיתה כשמתכוונים לומר שיעור? ולמה שאני אגיד אחרת?).
-"קיבלתי בי מינוס על המבחן שהיה באלגברה בגלל שכחתי לענות על החלק האחרון" (מה פתאום מילת זיקה? באנגלית זה עובד בלי).
אני חושבת שהבנתם את הפרינציפ.
מצחיק במיוחד היה הניסיון שלי לנהל יומן בעברית באותן שנים (האמת, שזה החזיק מעמד רק בחצי הראשון של השנה הראשונה; אחר כך עברתי לאנגלית), שהיה במשלב גבוה בארבע דרגות מהעברית היומיומית הדבורה, ומלא באנומליות מוזרות מהזן ההיברישי.
כל זה כמובן עבר חלף לו כשחזרנו ארצה, יחד עם המבטא השיקגואי (שאותו דווקא הבריחו עמיתי לכיתה, שצחקו עלי כל פעם כשפתחתי את פי לדבר באנגלית).
 
ומהיבריש – לצ'ינגליש, שהיא משהו אחר לגמרי: האנגלית השגורה בפיהם של תושבי סין העממית. כשהייתי בסין בסוף שנת 2000 ניסיתי לאסוף כל פנינת צ'ינגליש שנקרתה בדרכי. זה לא היה קל, כי חצי מהזמן, נתקלתי בהן בעודי סוחבת שני תרמילים ומפלסת דרכי בשלג בעוד שרבבות סינים על אופניים עוברים על פני ביעף תוך כדי צעקות "הלו! הלו!" (באותה תקופה לא הייתי מסוגלת לומר את ה- H word לאף אחד מהתיירים הזרים המעטים שפגשתי. זה תמיד היה Hi, או How do you do, או במקרים קיצוניים, Howdy). למרות זאת, הצלחתי ללקט כמה הברקות שמלוות אותי עד היום.
חלק ניכר מפנינות הצ'ינגליש מתנוססות על שלטים, והרכבות בסין הן מקום אידיאלי לפיזור שלטים שכאלה. חוץ משלטים המתהדרים בסתירות לוגיות, כמו אלה הקוראים באנגלית בלבד "נא לא לירוק" (אהמ, סליחה, זה לא הזרים שיורקים בסין [טוב, לא אכליל, אבל מבין אוכלוסיית היורקים בסין, יותר מ-99% מהם אינם זרים]), היו גם השלטים האלה:
"Forbidden to use when stabling" (נכתב על דלת שירותי רכבת, ואחרי קונסיליום של זרים ברכבת הוכרע שהכוונה היא שאין להשתמש בשירותים בעת שהרכבת אינה בתנועה).
"Attention safety happy life" (למרות שהתחזה בהתחלה למכתם זן, התברר לבסוף שזהו שלט שמבטיח לקורא אותו שאם ישים לב לענייני בטיחות – חייו יהיו מאושרים המה).
"Beware of hitting" (שלט התלוי על תקרה נמוכה, די מסביר את עצמו, והגיוני בערך באותה מידה ש-“watch your head" האמריקאי הגיוני).
"Stepping grass very fine" (כנראה מבטיח קנס לדורך על הדשא).
ולסיכום, השלט הזה שהתנוסס על חנות למוצרי עור בליג'יאנג, שהיה כל כך מוצלח שחייב תיעוד מצולם:
"Leather shoes improve one’s look center".

 

 

היו עוד הרבה פניני צ'ינגליש, אבל את חלקם לא אספתי כראוי, וזכרוני בוגד בי. כל מי שיש לו צ'ינגלישיזמים יד ראשונה מוזמן להוסיפם בתגובות.

כמה לינקים מצחיקים שמצאתי:

"תיקי הצ'ינגליש" בחסות ה"טלגרף" הבריטי.

עוד שלטים מצ'ונגלשים.

על צ'ינגליש בשלטים החדשים של הרכבת התחתית בטאיפיי.

מאמר שכתב מרצה סיני ממכללה טכנולוגית בוונז'ו: "איך להימנע מצ'ינגליש".

 

כתבה בארון

Posted in לחיפוש קרובים by danazim on פברואר 24, 2004

(כשהייתי קטנה היתה לי נטיה לקרוא ספרים לא לי. רוצה לומר, ספרים לא לגילי ושאינם בשבילי היו רק מה שרציתי לקרוא. לשווא ניסו הספרניות להסביר לי שבגילי, המקסימום שאני יכולה לשאוף אליו הם ספרים עם תווית תכלת, בעוד שאני הלכתי תמיד למדפים שהכילו ספרים עם תוויות כחולות. כך מצאתי את עצמי יום אחד מעלעלת במקראה לספרות לכיתה ח' – בעוד שאני הייתי עוד בכיתה ג'. דיפדפתי ודיפדפתי, ופתאום נעצרתי: זה לא היה שם הסיפור, או אפילו השורות הראשונות שלו, שגרמו לי להתעכב. היה זה שמה של המחברת. "כתבה: דבורה בארון", היה רשום שם באותיות גדולות ורבועות. לקחתי את הספר איתי והתישבתי לאחד השולחנות הקטנים והירוקים של הספריה, ובמקום לקרוא את הסיפור, הוגעתי את מוחי הקטן בניסיון להבין למה התכוון המשורר. מה זאת אומרת, "דבורה בארון"? היא יושבת בארון? ואם היא בארון, זה אומר שהיא לא יוצאת מהארון? ובכלל, נוח לכתוב בארון? יש לה אור? [זה היה לפני שנסעתי לארה"ב לתקופה וגיליתי שיש ארונות שיש בהם מנורות, הו כן] יש לה אוויר? היא לא חוטפת קלסטרופוביה? ובכלל, לא כואבים לה השרירים, מרוב לשבת ככה מכווצת בתוך הארון?

אני מניחה שהייתי ממשיכה לחשוב על זה עוד הרבה זמן, אבל הספרנית שהכי לא סבלתי בדיוק הגיחה משום-מקום והודיעה לי שהמקראות אינן לשאילה אלא רק לשימוש בתוך הספרייה [הלו? מישהו דיבר על לשאול את המקראה? אני בסך הכל דיפדפתי בה – בתוך הספרייה, כאמור], אז נבהלתי, שמטתי את המקראה על השולחן, ונסתי על נפשי לעבר המדף של ספרי אריך קסטנר, למרות שכבר קראתי את כולם [חוץ מ"טיל אולנשפיגל", שאיזה שואל אלמוני החזיק בו זה עידן ועידנים ומיאן להחזירו לספרייה]).

 

 

היום הותקן ארון בגדים ענק בדירתי החדשה.

יכול להיות שאילו דנה בת השמונה היתה מכירה את הארון הענק של דנה בת השלושים, היא לא היתה בכלל טורחת להתפלא משמה של הסופרת דבורה בארון (שאגב, חמש שנים מאוחר יותר, כשהייתי בכיתה ח', די לא השתגעתי על הסיפור שלה, "שברירים").

 

יום יבוא, הוא קרוב, כשאסיים לרוקן את הקופסאות המכילות את חפצי, ואמלא בהם את הארון, אוכל להתפנות ולכתוב.

יאללה מכות!

Posted in מלים-צלילים by danazim on פברואר 6, 2004

אני מאוהבת.

ואני שוקלת לשלוח לג'יי לנו זר פרחים, להודות לו.

וכמו תמיד באהבה, זה היה כל כך מקרי. אם לא הייתי מחליטה לראות "ויל וגרייס", ואם לא הייתי מדליקה את הטלוויזיה עשר דקות קודם, ואם לא הייתי מחליטה להישאר על ג'יי לנו למרות שלא היה לי כוח לראות את קורט ראסל השיכור והמעצבן נוער מצחוק כמו חמור, ואילו הייתי נוהגת כמנהגי ועושה "מיוט" לטלוויזיה כמו שאני תמיד עושה כשג'יי מפנה לאורח מוסיקלי שאני לא מכירה – אז לא הייתי כותבת את הפוסט הזה עכשיו.

 

אבל הדלקתי את הטלוויזיה מוקדם, ונשארתי עם ג'יי לנו, ולא עשיתי "מיוט".

 

קוראים להם Five for Fighting (זה מושג מעולם ההוקי, אמר ג'ון אונדרייסיק, הסולן היפהפה שלהם – שחקן הוקי שהולך מכות מקבל 5 דקות עונש על הספסל, או משהו כזה). יש להם אלבום חדש (השני במספר) שנקרא The Battle for Everything, ומתוכו הם שרו את השיר "A Hundred Years".

יש לאונדרייסיק קול מפעים עם המון גוונים ומנעד שאפשר רק לחלום עליו. הוא נשמע כמו הכלאה בין דיוויד גריי לטום יורק לניל יאנג המוקדם לפאט מונאהאן (הסולן של "טריין"), ו… בעצם, תשפטו בעצמכם.

עכשיו שאלת השאלות היא האם ניתן להשיג את הדיסק שלהם גם בישראל. 

 

 

איסטרא בלגינא כיב כיב קריא

Posted in לחיפוש קרובים by danazim on פברואר 5, 2004

יצאתי לסיבוב על הלנטה שלי עם אל ג'ונסון וטרומן קפודי

 

לא יודעת אם זה בגלל טרדות הדירה החדשה והמעבר, או בגלל נסיבות פיזיולוגיות טהורות. לאחרונה התגלו בי סימנים מחשידים לאולקוס. אולי זה במסגרת סינדרום "הבת של הסנדלר תלך יחפה", או סתם בגלל שעבודה של שנים בהפקת\עריכת\כתיבת חדשות בישראל היא דבר מעודד אולקוס – לכו תדעו. כשבישרתי לאבי היקר, שמטפל באולקוס (או כיב קיבה) לפרנסתו, על מיחושי, שיערתי שהוא ייתן לי מאלוקס. הוא אמנם נתן לי מאלוקס, אבל אמר שיש לו משהו יותר טוב. מה, מיילנטה? שאלתי.
הפוסט של ימימה הזכיר לי את אחד הפרקים של "מרפי בראון", הסיטקום החביב שעלה לכותרות כאשר סגן נשיא ארה"ב לשעבר-לשעבר-לשעבר, דן קווייל, יצא במתקפה על הדמות הראשית (מגישת החדשות הפיקטיבית מרפי בראון, שאותה גילמה קנדיס ברגן) כשהאחרונה העזה ללדת בן מחוץ לנישואים. את הפרק הזה ראיתי לפני כמעט עשר שנים, אבל הקטע הבא נשאר איתי, מסיבות מובנות.
על כל פנים, באותו פרק של "מרפי בראון", ניהלה מרפי ויכוח עקר כלשהוא עם מיילס זילברברג, המפיק הנוירוטי והממושקף שלה. בשלב מסוים, נואש מיילס מהוויכוח והטיח במרפי:
"Murphy, I'm 25 years old and I'm living on Mylanta".
[הערת שוליים: עטים וסרגלים עם הכתובת Mylanta או Maalox הסתובבו אצלנו בבית, מאחר שאבי כנראה קיבל אותם במיני כנסים של גסטרואנטרולוגים, כך שידעתי על קיומם של המוצרים האלה למרות שלא היה לי צורך אישי בהם].
בחזרה למרפי בראון. בעוד מיילס צועק את המשפט דלעיל על מרפי, הופיעה על המרקע שורת התרגום הבאה: "מרפי, אני בן 25 וגר במיילנטה".
בהיתי במסך ומיצמצתי בהפתעה. אחרי כמה שניות התפלאתי שהמתרגם שלא בחר ב"אני בן 25 וגר על הלנטה שלי".
תרגום סיטקום אמריקאי זה לא עבודה פשוטה, כי חוץ מסתם מלים, מטבעות לשון, פתגמים, ושאר מרעין בישין, צריך גם להכיר כל מיני אושיות תרבות אמריקאיות, וכן גם מיני מונחים רפואיים. בערוץ 10 משדרים את "סיינפלד" כל לילה בחצות, יוזמה ברוכה, כי למרות כל השידורים החוזרים המרתוניים בכבלים, מסתבר שפיספסתי כמה פרקים חמקמקים, בדיוק בעונה הנוכחית (כלומר, זו שאליה הם הגיעו עכשיו בשידורים). כל ערב אני מחרפת נפשי כדי לראות "סיינפלד", מי יודע, אולי הפעם אזכה בפרס הגדול וישודר אחד מאותם פרקים עלומים. למרות שהייתי חייבת לקום היום מוקדם, החלטתי להישאר ערה גם אתמול. כבר מהכותרת של הפרק, ידעתי שכבר ראיתי אותו, אבל נשארתי ערה וצפיתי בכולו. זכרתי אותו די במדויק מהצפיות הקודמות, וגם זכרתי שהיו לא מעט טעויות בכתוביות. אחת מעלילות המשנה הביאה את קריימר וניומן לחנות של תקליטים משומשים, שם ניסו למכור לבעל החנות המתנשא את אוסף התקליטים של ג'רי, ואחר כך את אוסף התקליטים של הזקן הנרגן שהוא ניסה "לחנוך". בין אלה היה מצוי תקליט של אל ג'ולסון, זמר וכוכב קולנוע מראשית ימי הסרט המדבר (כל מי שלמד קולנוע יודע ש"זמר הג'אז" שבו הופיע היה הסרט המדבר הראשון), וניומן איבד את ראשו מרוב זעם כשהמוכר סירב להתרשם ממנו. מי שתלוי רק בתרגום לעברית לא היה מבין את זה, כי בתרגום חזר והופיע השם "אל ג'ונסון". מי זה? אין כזה.
הכתוביות בעברית ב"סיינפלד" של ימי ערוץ 3 היו צהבהבות. בערוץ 10 הן לבנות,  מה שגרם לי לחשוב שאולי הסדרה תורגמה מחדש (היאח!). אבל אחרי "אל ג'ונסון", קשה לי להאמין. זה אולי גם מסביר למה, בפרק ששודר יום קודם לכן, כשקריימר התעלם מחברתו לשעבר של ג'רי ("I snubbed her", הוא חוזר ומספר לג'רי ההמום לפחות חמש או שש פעמים), בתרגום הוא לא "התעלם ממנה" אלא "ניפנף אותה". וזה בטח אומר שבפרק אחר, כשג'רי וג'ורג' מדברים על הסופר טרומן קפוטה, הוא מופיע בתרגום לפחות ארבע פעמים כ"טרומן קפודי" (והוא בכלל לא ידע שיש לו קרבה משפחתית לשמוליקיפוד).


הלו, ניומן…

 

הוי, צנרת שלי

 

 

ובחזרה לדברים שגורמים לכיב שלי אושר (נוט!): לפני כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון ששינתה את כל התוכניות שלי לטווח הקרוב. בעלי הדירה שמתחת לדירתי החדשה התלוננו על נזילה מאסיבית מהתקרה שלהם, שהיא גם הרצפה שלי, ומאכלסת בין היתר גם את מערכת האינסטלציה שלי. עקב הנזילה, הם סגרו לי את ברז המים הראשי – ואכן, כעבור יום, הנזילה פסקה. אבל בדיקה של האינסטלטור שהרכיב לי את הצנרת הסוררת לא העלתה כל תוצאות: אין אצלך אף צינור דולף, הוא טען בתוקף.
אני טיפוס לוגי. אם יש נזילה, ואחריה סוגרים את השיבר הראשי, הרי שבאופן דדוקטיבי ניתן להסיק, שאם סגירת השיבר הביאה להפסקת הנזילה, הרי שהנזילה בוקעת מהצנרת שאליה מחובר השיבר, רוצה לומר, שלי. "אבל עם המים זה לא הולך ככה", אמר לי הקבלן. "מים זה משהו מאוד טריקי", החרתה-החזיקה אמא שלי, כשהתקשרתי אליה ברוב ייאוש לשטוח את צרותי.
יופי להם, למים. מאוד טריקיים, מצליחים לגבור על חוקי הלוגיקה, ממש תופעת טבע. מזל שתאלס לא צדק ושלא "הכל מים". כי אותי מרגיע לדעת שאיפשהו בעולם עדיין יש לוגיקה.
וזה סיפור על לוגיקה.