דנה ברותחין

ניו יורק, ניו יורק, זה לא בית

Posted in לוגוריאה by danazim on דצמבר 13, 2003

כשהמטוס נחת בשדה התעופה בן גוריון חשבתי שאולי עליתי על הטיסה הלא נכונה. אף אחד לא מחא כפיים. 

ככה זה נראה, כנראה, בטיסת אל-על מניו יורק לתל אביב שיוצאת ביום חמישי בערב ונוחתת ביום שישי אחר הצהריים. הרכב דמוגרפי לא הומוגני של 90% אנשי עסקים עם סמסונייטים שחורים ו-10% שאר האוכלוסייה.

מה עושים עם מגפיים, שלושה זוגות גרביים (אחד מהם עד הירך), פליס ומעיל ב-23 מעלות צלזיוס? ומה עושים עם וירוס ניו יורקי שבמשך 3 ימים הסכים להפסקת אש אבל חמש דקות לנחיתה בתל אביב החליט שכל ההבנות בטלות ומבוטלות? ומה עושים עם בטן שהתרגלה לאכול מאפין אוכמניות פעמיים ביום לפחות?

עוד על ניו יורק – בקרוב מאוד

(ולאוהבי המאפין – אתר חביב)

מודעות פרסומת

9 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. אביבה said, on דצמבר 13, 2003 at 4:40 pm

    ברוכה הבאה. הייתי אומרת ש"הזמן עבר מהר", אבל לאלה שנשארים בבית הוא תמיד עובר מהר יותר.

  2. ימימה said, on דצמבר 13, 2003 at 6:01 pm

    לאלה שנשארים בבית הוא עובר מהר יותר? האומנם? זכרתי את זה אחרת, אבל אני אאמץ את הגישה שלך, אביבה, לימים הקרובים, כשאשאר בבית. 😦

  3. עמי said, on דצמבר 13, 2003 at 6:40 pm

    וואו! מת על מאפין אוכמניות. מחפש בנרות מקום בתל אביב שלא נחנקים מהם. וזה שבתמונה נראה עסיסי במיוחד.

  4. ריקי said, on דצמבר 13, 2003 at 6:51 pm

    תמיד עדיף קרואסון. ויוה לה פראנס .

  5. עמי said, on דצמבר 13, 2003 at 6:57 pm

    ראיתי את הסרט שהמלצת ב- http://www.muffinfilms.com יש שם כמה מאפינים מקסימים במיוחד. למשל ה- "רעב".

  6. דנה said, on דצמבר 13, 2003 at 7:17 pm

    צריך לדעת איפה לרכוש אותן. במאפיית הוט אנד קרסטי שבניו יורק (זו סוג של רשת קטנה ואיכותית) הם עושים אותן נפלאות. עסיסיות, רכות ונימוחות. בחיים לא הייתי מחליפה אחת כזאת בעבור כל הקרואסונים שבעולם.
    ולעמי: אילו ידעתי איפה ניתן להשיג כאלה, הייתי משתפת אותך מיד. לפי שעה לא ידוע לי על שום מקום שאופה מאפינס אוכמניות, חוץ מאמא שלי, אחת לשנה לכבוד היומולדת שלי (השנה לא היה צורך…).

  7. דנה said, on דצמבר 13, 2003 at 7:20 pm

    (מאפינס זה כזה עניין אמוציונלי בשבילי שלגמרי איבדתי את עצמי ולחצתי "שיגור" על התגובה למרות שממש לא גמרתי מה שרציתי לומר…)
    תודה על הברכות. ואגב, על משקל "לי זה עולה יותר", לי זה עבר יותר מהר (: – אבל זה באמת היה נורא קצר. וכמה קצר, ככה קר.

  8. אורלי said, on דצמבר 14, 2003 at 8:06 am

    חמוד, דווקא, בעיניי, לקרוא למאפינס מופינים. והצעה נוספת, של זוג חברים – מַאֲפין (אל"ף חטופה).

    ברוכה הבאה, דנה.

  9. רונית said, on דצמבר 14, 2003 at 8:49 am

    ונפנפי במהירות את שרידי הג'ט לג.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: