דנה ברותחין

נחרן בלתי נלאה

Posted in היום לפני... by danazim on נובמבר 10, 2003

אנשים שכמותי, שבימים אלה חולקים את מיטתם עם חמישה ספרים, מחברת, קופסאת טישוז ועט – אינם רגילים לארח במיטתם קולות זרים לפני השינה. או, במלים אחרות, אני לא רגילה לאנחות, נשימות כבדות או נחרות, שכן החפצים שנקבתי לעיל אינם משמיעים אותם, ודברים שאינם דוממים ואינם אני אינם מצויים לפי שעה במיטתי.

אבל היתה תקופה שבה הייתי צריכה מדי ערב להתמודד עם תופעות קוליות אחרות בחסות החשיכה. זה היה בתקופת הטיול שלי, כאשר את רובם המכריע של לילותי העברתי בחדרים משותפים (ע"ע dormitories) במיני אכסניות שונות ומשונות. אז גם הגעתי להבנה שלפחות חמישים אחוז מאוכלוסיית העולם משמיעה קולות בעת שינה, רוצה לומר – נוחרת! לפני שארחיב, אציין כאן כי אני משתייכת לחצי השני של אוכלוסיית העולם. איך את יודעת, אתם שואלים? כי אמרו לי. כשאני ישנה אני שקטה כמו אבן. והפעם היחידה שנחרתי בריש גלי היתה אחרי הניתוח שעברתי, ואז היתה לי סיבה טובה (האף שלי היה מפוצץ בתחבושות, כאילו?).

על כל פנים, עד מהרה נאלצתי לקבל כעובדה את הימצאותם של הנחרנים, והצטיידתי בכמה רקוויזיטים ותחבולות כדי להילחם בהם.

  • ראשית, התרגלתי לישון עם אטמי אוזניים. כחמישים אחוז מהזמן, האטמים לא מנעו מקולות הנחרה לחלחל להם לתוך אוזני, אבל כן הצליחו – בעוז ובגבורה – לאטום את קולו של השעון המעורר שלי, מה שיצר בעיות חדשות וגרם לי להצטייד בשעון מעורר אנושי, כזה שיטלטל אותי בבוקר כדי שלא אפספס את הרכבת\אוטובוס שלי.
  •  שנית, פיתחתי יכולת מפתיעה: האפשרות להסיק ממראיהם של שכני לחדר את מידת נחרניותם. למרבה הצער, אומדני מעולם לא הכזיבו. דבר אחד נותר פתוח: אופיים הנחרני של המשתכנים. שכן כפי שגיליתי עד מהרה, ישנם כמה סוגי נחרנים, והם שונים זה מזה בתכלית. אבל נגיע לזה עוד מעט.
  • שלישית, על סמך היכולת שאודותיה פירטתי בסעיף הקודם, השתדלתי להקדים שינה לנחירה, סו טו ספיק. כלומר, היה ואיבחנת את אחד משכנייך לחדר כנחרן פוטנציאלי, לכי לישון לפניו, כדי שתוכלי להירדם בשקט ובשלווה. הדבר הזה היה הכי קשה לביצוע, שכן כדרכם של אנשים בטיול, גם אני לא הרביתי להקדים ללכת לישון, ובמיוחד כשטיילתי עם עוד אנשים והיו לי חברה ושעשועים עד אמצע הלילה.
  •  רביעית, והיה ונקלעת למערבולת נחרות בלי אפשרות להתגונן – אין מנוס אלא להשתמש בנשק יום הדין. ונשק זה הוא טילטול המיטה של הנחרן, כדי להביא אותו להתהפך ולשנות תנוחה, דבר שאמור ליצור מורטוריום של כמה דקות לפחות בנחרות. שיטה זו היתה אפקטיבית במיוחד לנחרנים שחלקו איתי אותה מיטת קומתיים, קונסטרוקט רעוע כשלעצמו שדי בהתהפכות תמימה כדי לטלטלו עד כדי חריקת צירים וקיפצוץ קפיצים. השיטה אומנם לא פותרת את בעיית הנחרנים ששכבו במיטות אחרות, למרות שזכורה לי פעם אחת שמצוקתי היתה כה גדולה, עד שקמתי ממיטתי והתחלתי לטלטל ידנית את מיטתו של הנחרן (פירוט בהמשך).
  • התחבולה החמישית והאחרונה, יש בה משום כניעה והרמת ידיים. נואשת? ניסית הכל ועדיין לא הצלחת להפסיק את קולות הנחרה? הוציאי ווקמן והירדמי לצליליו. זה לא ממש נוח, והשינה לא עמוקה מספיק, אבל אם כבר לשמוע קולות באמצע הלילה, עדיף שהם יהיו מוריסי או אנני לנוקס.

21.2.01 אקרואה, ניו זילנד

"…בלילה הראשון של הטרק לא היה לי כוח לדבר עם אף אחד. הייתי מבואסת מהפרידה מע'. נכנסתי לשק"ש ושמתי את הכובע, כדי שאוכל לדמוע באין מפריע. מעברה השני של מחיצת העץ הנמוכה, בקעו נחרותיהם העזות של שני החבר'ה הישראלים. הזוג ההולנדי ששכב על המיטה לידי התפלץ לגמרי. הם ניסו לצעוק להם כל מיני דברים – "הלו! נחרני! תתהפך!" – אבל מיותר לציין שצעקו לחינם…"

ועתה, לטיפולוגיה קצרה ומהירה של סוגי הנחרנים שאליהם נחשפתי:
המטרונום: זה שנרדם מהר, ותוך שניות מתחיל להפיק קולות נחרה קצובים ובלתי משתנים. אם את טובה באוטו-סוגסטיה, אולי תוכלי לשכנע את עצמך שמדובר ברעש לבן כמו קרקור המקרר או המיית הרכבת.

10.11.00, שיאן, סין
"… הסיני שחלק איתי את התא ברכבת לשיאן היה מבוגר ולא ידע אנגלית. כשנכנסתי הוא נתן לי כרטיס ביקור שלו, לפיו הוא "פרופסור". רוב הזמן הוא פשוט ישב ובהה בי כותבת. זה נורא. אין לו מה לעשות בחיים? לא הביא איתו עיתון? ספר? משהו? בתשע הוא נכנס למיטה והתחיל לנחור כמו רכבת. לא הצלחתי לישון בכלל כל הלילה, מלבד שעה ומשהו של שנת ווקמן…"

שובר השתיקה: שכנך לחדר ישן שינה שקטה. אולי הוא נושם בכבדות אחת לכמה זמן, אבל בסך הכל אי אפשר להתלונן. ואז, בדיוק שניה לפני שאת נרדמת, הוא מחליט פתאום לשבור שתיקה. ומכאן ואילך, אין יותר שקט.

25.2.01 קייקורה, ניו זילנד
"… חזרתי לחדר כדי לגלות שנוספו לי שתי שותפות לחדר: אחת בריטית בלונדה שדומה לל', ושניה גרמנייה עם שפם מרשים וריח טבק עז, שרק מאיך שהיא נראית היה לי ברור שהיא תנחר בלילה. ואילו נחרות! מיותר לציין שהן העירו אותי, אוף…"

הסינקופיסט: את יודעת ששום דבר טוב לא ייצא מזה. לא רק ששכנך לחדר נוחר בקולי קולות, הוא גם מתעקש לשנות את הטמפו של הנחרות, אורכן, וסוגן. הוא כמו אזעקות המכוניות המרגיזות האלה, שמתחילות לפעול באמצע הלילה וכל עשר שניות משנות את טיב הצפירות.

4.2.01, קווינסטאון, ניו זילנד
"…נכנסתי לחדר שלנו כדי לגלות את השותף השלישי שרוע על המיטה, ישן, ונוחר כמו אלף מסורים. ע' עדיין לא חזרה. מאחר שהוא חלק עם ע' את מיטת הקומתיים ואני שכבתי על המיטה הבודדת, לא יכולתי לטלטל את המיטה כדי לגרום לו להתהפך. בשלב מסוים הגעתי למסקנה שהדרך היחידה להפסיק את מופע הג'אז הזה היא לקום ולטלטל ידנית את המיטה שלהם. עשיתי את זה. זה לא עזר. אבל בסוף נרדמתי – אלוהים יודע איך…"

אני חייבת לציין שמזלי שפר עלי: כל האנשים שחלקתי עימם יצוע באופן פחות-או-יותר קבוע לא סבלו מנחרות (רוצה לומר, לא גרמו לסביבתם סבל באמצעות נחרות). האמת, אני לא יודעת איך אנשים (למשל אמא שלי) חיים עם הנחרות האלה על בסיס יומי. אני מלאת הערכה.

 

דיסקליימר: השימוש בלשון זכר (נוחר, נחרן) הוא משיקולי נוחות בלבד, ואין בו כדי לרמוז שנחרות הן נחלתם הבלעדית של הגברים.

 

מודעות פרסומת

8 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. ימימה said, on נובמבר 10, 2003 at 4:35 pm

    עם הדיסקליימר שלך – בתור מי שגדלה בהלנה משותפת בקיבוץ (דתי, ולכן גרה רק עם בנות בחדר) אכן, בנות נוחרות גם נוחרות. ותארי לעצמך לחיות ככה עד גיל עשרים ומשהו, בלי שתהיה לך אפשרות להתגונן. 🙂

    נו שוין, התגברנו.

  2. רונית said, on נובמבר 10, 2003 at 5:40 pm

    כמו-יקה.
    מנוחת צהריים בין שתיים לארבע.
    ואז הגעתי לצבא ואחר כך למעונות באוניברסיטה…
    לא ישנתי שלוש שנים.

    דנה, רשימה מצחיקה בטירוף.

    שלשום הבאתי מהבריכה זוג אטמים אוזניים. השכנים
    החירשים בדירה הזמנית, מתעוררים עם 'בוקר-רע ישראל'
    שוקלים פעולות תגמול.

  3. רונית said, on נובמבר 10, 2003 at 5:41 pm

    החיפזון מ- וגו'? 🙂

  4. כרמל said, on נובמבר 10, 2003 at 5:48 pm

    מספרים לי שגם אני נוחרת בצורה מתמיהה שלא הולמת את תדמית הבחורה העדינה שלי. מזל שאני בת יחידה עירניקית אף אחד לא חייב לסבול אותי מתוך בחירה 🙂

  5. רחביה ברמן said, on נובמבר 10, 2003 at 6:06 pm

    אותי לאלימות, אין ספק שנחירות הן מן הנוראות. משעשע ביותר! 🙂

  6. זו ש said, on נובמבר 10, 2003 at 11:54 pm

    כותבת-מוחקת-נוחרת בשקט!
    http://www.notes.co.il/aviva/3108.asp

    פעם היה לי חבר
    אחד מהזן הנוחר
    ואז בדיוק הסתבר
    שיש פתרון אחר
    אבל לא תמיד זה עוזר

    (אנשים עם סינוסיטיס נוטים בהחלט לנחור, אגב. זה אני אומרת להגנתי.
    🙂
    (אבל נדמה לי שנשים בכל זאת לרוב נוחרות יותר בשקט מגברים.

  7. דב נבון said, on נובמבר 11, 2003 at 2:46 am

    כרמל, את משאית ריו צבאית.

  8. הסנרק said, on נובמבר 16, 2003 at 6:04 pm

    בתור אחד שנשכב, סופר עד אחת ונרדם עד הבוקר, נחירות (רעש ,אור וכו') מעולם לא הפריעו לי.
    זכורה לרעה רק פעם אחת במילואים בה ישן איתנו בחדר איזה אפסנאי ששבר את כל השיאים. אף אחד לא הצליח להרדם אפילו לא הסמ"פ שהחזיק בשיא הנחרנות עד לאותו ערב.
    אני זוכר ועידת קודקודים שהתכנסה לרגלי מזרונו של הנחרן ובה דנו על האפשרות לציין את הנחרן כמטרה לחיסול ממוקד ולהרים מסוק לאויר.
    הועלתה גם הצעה לשפוך עליו בנזין ולהדליק .

    רק אלוהים יודע איך שרדנו את הלילה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: