דנה ברותחין

אורחת לא קרואה, תמיד היא מגיעה

Posted in לוגוריאה by danazim on אוקטובר 20, 2003

בערך חצי שעה לפני שהייתי אמורה לצאת מהבית התחילו הספירלות המרצדות. לא יכול להיות, חשבתי. הרי הייתי ילדה טובה. לא אכלתי דברים שאסור לי. לא שתיתי אלכוהול מועד לפורענות. אבל אחרי שלא ראיתי את קערית הסיריאל שלי וכמעט הפכתי אותה (בעמוד הפתיחה של אתר האקדמיה ללשון עברית גיליתי אתמול שיש לסיריאל מלה בעברית), הבנתי שזה באמת קורה. מתחיל לי התקף מיגרנה. ניסיתי לקחת מיד כדור. הידיים רעדו. הוצאתי מהארנק שלי איבופרופן. לקחתי אחד, וחזרתי לסיריאל. ואז, אחרי שלא הצלחתי לשכנע את עצמי שהכל בסדר, הלכתי לתיק שלי והוצאתי את הכדורים המיוחדים שאבא נתן לי, שעדיין לא ניסיתי. פרסתי את דף ההוראות למשתמש על השולחן, אבל לא הצלחתי לקרוא אותו. איפה רשום המינון? ואיפה תופעות הלוואי? בסוף נואשתי. קרעתי מעל אחד הכדורים את כיסוי האלומיניום והכנסתי אותו לפה. גיששתי את דרכי לחדר השינה ונשכבתי על המיטה. עצמתי את העיניים וראיתי את הספירלה הזיגזגית מרצדת לה בצד ימין של שדה הראיה. בדרך כלל הריצוד צריך לעבור מצד אחד של שדה הראיה לצד השני, ורק אחר כך הוא נעלם. אבל הספירלה המשיכה לזגזג לה בצד ימין. בחיים אני לא אצליח לנהוג ככה.
התקשרתי לעבודה, והקולגה אמרה לי שיהיה בסדר, שהם ימצאו פתרון ושכדאי שאני אשאר במיטה. ניסיתי להגיד לה כל מיני דברים, כמו תודה, ושאני מצטערת. לא הצלחתי. כמו תמיד, הריצוד בא עם אפזיה. ניסיתי להגיד "נוירולוג" ולא הצלחתי לזכור איך אומרים את זה. אמרתי לה שאם יש בעיה שיתקשרו אלי, ואני אבוא בכל זאת. אחרי שתי דקות גבי התקשרה ואמרה לי שהיא תחליף אותי היום, ושאני אחליף אותה מחר. אמרתי לה תודה. היא אמרה לי לסגור את התריס וללכת לישון. קמתי וסגרתי את התריס. ניסיתי לישון. מה זה נוהם כאן בחדר? אה, זה המחשב. קמתי שוב וכיביתי גם אותו. עצמתי עיניים וחיבקתי את הכרית. ניסיתי לישון. הצלחתי. ישנתי כמעט שעה. התעוררתי מקולות הציקדה של הסלולארי. זה היה הבוס שלי. רצה לדעת מה שלומי. לא הצלחתי לומר לו כמעט שום דבר, חוץ מתודה על הטלפון ועל שהוא דאג לי. קמתי מהמיטה. הראש מהדהד, כואב, כבד. הדלקתי טלוויזיה. פרס צועק על שרון, על לפיד, על אפי איתם. סגרתי את הווליום והלכתי למחשב.
עכשיו זה הרבה יותר טוב. נשאר רק הצל של הכאב. אם אני לא מזיזה אותו זה בסדר – הוא רק כבד, כאילו אני מנסה לאזן חמישה כרכי "אנציקלופדיה בריטניקה" על הראש. אם אני עושה תנועה, זרם מפלח לי את העורף והמצח. אני כבר מכירה את הנוהל: אסור להתכופף, אסור להתעטש.
כשהייתי בת 16 התחילו המיגרנות. בהתחלה הייתי משוכנעת שזה סינוסיטיס, והלכתי עם אמא להדסה לעשות צילום רנטגן סינוסים. הרופא אמר שהצילום נקי, ושלח אותי לנוירולוג. המיגרנות הראשונות באו תמיד בזמן הלא מתאים. בחינות מגן, בחינות בגרות. למגן בהיסטוריה למדתי עם קלטת. לא יכולתי לקרוא ולשנן, אז הקלטתי. אולי בגלל זה שיכתבתי בבגרות את ההסטוריה של עם ישראל, כשהמצאתי מאפיינים חדשים ומפתיעים לעליה החמישית. היתה לה, למיגרנה, אהבה מיוחדת למתמטיקה. לפני בחינות, לפני המגן, לפני הבגרות. שנים אחר כך ראיתי את הסרט "Pi" והתרשמתי שלא רק אני עליתי על הקשר המיסטי בין המתמטיקה לבין כאבי-ראש.
במיגרנות הראשונות היו לי גם קטעים הגובלים בפארפסיכולוגיה. בשינת-מיגרנה טרופה אחת חלמתי על סרט פנטזיה, "הסיפור שאינו נגמר". כשקמתי ודידיתי לסלון, גיליתי שם את אחותי בת ה-11, מעוטרת באבעבועות רוח, שכובה על הספה ובוהה בסרטי וידיאו שאמא שלי הביאה לה מהווידיאומט, כדי להנעים עליה את זמן חוליה. הסרט בו היא צפתה? "הסיפור שאינו נגמר". מעולם לא ראיתי אותו.
מסתם כאב ראש רציני במיוחד, המיגרנות הפכו למופעים אור-קוליים ומוטוריים, עם אפקטים מיוחדים. נרדמו לי ידיים ורגליים, נרדמה לי הלשון, ולבסוף גם נוספו ההפרעות בראיה. הנוירולוג אמר לי שזו מיגרנה אקוטית, ונתן לי אימיטרקס, 70 שקלים היחידה. האימיטרקס לא עזר.
ואז שמתי לב שבכל פעם כשאני אוכלת שוקולד, מתחיל לי התקף. הפסקתי עם השוקולד. שמעתי על עוד דברים שגורמים מיגרנה – יין אדום, גבינות צרפתיות, מונוסודיום גלוטמט – ונמנעתי גם מהם. היום אני עושה הכל כדי שהמיגרנה לא תפרוץ – במיוחד אחרי שרופא עצבים יקר לליבי ציין שאני בסיכון ללקות בשבץ בכל התקף כזה. אבל מדי פעם היא באה, ככה פתאום בלי הזמנה או אזהרה, ומזכירה לי מי הבוס כאן.

מודעות פרסומת

19 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. רוני ה. said, on אוקטובר 20, 2003 at 7:04 pm

    אולי את צריכה לקחת את הדיאטה יותר ברצינות? ומה עם תרופת הסבתא האוניברסלית של שתיה מרובה, הרבה מעבר לתחושת הצמא? במיוחד ביום יבש כמו היום עם רוח מזרחית.

  2. גילעד said, on אוקטובר 20, 2003 at 7:11 pm

    "טורי".

    והשימוש: "אני אוהב מאוד את הטורי של קלוגס. טוני הנמר יכול להעביר מידע במהירות של עד 2 מגהביט בשניה".

    ואני מקווה שלא תבחרי בפיתרון של גיבור Pi לסילוק כאבי הראש. קבלה, קבלה, אבל אלף חכמים לא יכולים להחזיר את החומר האפור שנוזל מהחור בראש.

  3. נעמה said, on אוקטובר 20, 2003 at 7:30 pm

    מניסיון, זה עוזר.
    באיזה שהוא שלב הכדורים רק מחריפים את ההתקפים או עושים אותם לתכופים יותר.

  4. זאת said, on אוקטובר 20, 2003 at 8:07 pm

    אומרים שגם:
    שוקו
    ביצים
    זיתים.
    ב"כפרה" (איאן מקיואן) יש תיאור יפה של נוהל-מניעת-מיגרנה. הצרה שמעטים יכולים להרשות לעצמם להסתגר מאחורי תריסים מוגפים בכל פעם שההתקף מאיים לפרוץ. זה כמדומני היה גם הנוהל של אמא של פצפונת, רק שאצלה קראו לזה "צלחית".

  5. אליסיה said, on אוקטובר 20, 2003 at 9:03 pm

    גם אני רוצה לתרום מהידע האישי שלי.
    אמא שלי סבלה שנים ארוכות מאוד ממיגרנות. שמעתי (וגם ראיתי) תאורים כמו שלך מאז שאני זוכרת את עצמי.
    היא ניסתה כדורים, דיקור, הומאופתיה, דיאטות, לא יודעת מה עוד.
    מישהו המליץ לה על יוגה.
    שיטה מיוחדת שעושים במקום שנקרא "ריו אביארטו" (יש את זה גם בארץ)
    היא חשבה שאין לה כבר מה להפסיד.
    אחרי כשנה זה הפסיק. מאז ועד היום – כבר יותר משלושים שנה – לא הייתה לה מיגרנה אחת.

  6. דנה said, on אוקטובר 20, 2003 at 9:19 pm

    רוני: יכול להיות שאני לא לוקחת את הדיאטה ברצינות. חברי הטוב ב' אמר לי היום שאולי כדאי שאלך להומיאופת. אולי באמת. ודווקא שתיתי היום הרבה, כי בבוקר שחיתי, ואני שותה כמעט ליטר מים לפני ואחרי האימון (בלי לכלול את מימי הברכה, שגם אותם אני שותה מדי פעם). אולי זה מזיהום האוויר. בפעם האחרונה שהיה לי התקף, זה קרה ביום שזיהום האוויר היה כל כך רציני שהודיעו באמצעי התקשורת לא לעשות פעילות גופנית בחוץ, ואני בכלל לא הייתי מודעת לעניין והלכתי לי לרוץ בפארק.
    גילעד: טורי באמת יותר מוצלח מ"מדגנים". והקשר היחיד שלי לקבלה הוא כשאני מתקשרת למרכזיה של "אולפני הבירה" ועונים לי "קבלה שלום" (:
    נעמה: רשמתי לפני את המלצתך. אבדוק את זה יחד עם ההומיאופת.
    זאת: חיממת לי את הלב עם האזכור של אמא של פצפונת – כך כינו את זה? מעניין אם המתרגם (מי זה היה? אוריאל אופק?)המציא, או האקדמיה? ואכן לאמא של בריאוני וססיליה היה פתרון משובח למניעת מיגרנות. מה לעשות, אבל, שאצלי הן תמיד פורצות בימים שאני עובדת?
    ואליסיה: אבדוק גם את זה. נשמע סיפור מדהים.

    אוף, הכאב הרדום החליט לעשות קאמבאק. אולי אחזור למיטה.

  7. רונית said, on אוקטובר 20, 2003 at 10:24 pm

    אין לי שום עצה מעשית,הומיאופתית או אחרת.
    אגב, האקדמיה מתעקשת על צִלחָה. פויה.אחותה החורגת של החמרמורת?

  8. ניד כרוע said, on אוקטובר 20, 2003 at 11:41 pm

    אם כל הכבוד, דגן, האל הכנעני, היה פה עוד לפני בני-ישראל.
    מה עוד שמארצנו באה אם החיטה, אמם של הדגנים.
    אה שמעתי מילה מצחיקה לדגן: סיריאל…

  9. רחביה ברמן said, on אוקטובר 21, 2003 at 2:25 am

    ואני מצטרף להמלצה על דיקור. לאמא שלי יש מיגרנות וכתוצאה היא מכורה לאקמול פורטה וכל מי חולירע. אל תלכי שמה.

  10. ללא said, on אוקטובר 21, 2003 at 2:35 am

    אחותי (ניסיון לאמפתיה)
    נשמע כאילו את סובלת ממחלה נוירולוגית, עיין ערת תרשת נפוצה.
    איבוד חלקי / זמני של הראיה ו/או שליטה על הגפיים 'שולד רינג א בל'
    שותפה של ידידה שלי גילתה עכשיו שיש לה תרשת – שטויות מקבלים זריקות ואין יותר התקפי 'מיגרנות' 🙂

  11. ימימה said, on אוקטובר 21, 2003 at 9:22 am

    ומה רע בצִלחה? אני מחבבת מאוד את המילה. וגם את מדגנים. חמרמורת היא באמת בעייתית, אבל יעפת, מצד שני, לא רע בכלל.

  12. אביבה said, on אוקטובר 21, 2003 at 9:50 am

    לפחות כל אלה שאני היכרתי, עשו את זה מסיבה אחת: אם האור יהיה חזק מדי, המיגרנה תשתלט. ואולי היא כבר בדרך, והם רק השלו את עצמם שאפשר לעצור אותה. בכל אופן, משקפי השמש בבית מצחיקות נורא.

    רק בריאות.

  13. דנה said, on אוקטובר 21, 2003 at 9:57 am

    טפו טפו. חס וחלילה.
    איזה דברים מייחס\ת לי מר\ת ללא.
    אז תשמח\י לדעת שנוירולוגים שבדקו אותי הגיעו כולם לאותה דיאגנוזה. לא מחלה אוטואימונית נוראה, אלא מיגרנה אקוטית (האניגמה; איש לא יודע למה היא פורצת, מתי, איפה, ומה מעצבן אותה).
    וזה לא "אי שליטה על הרגליים\ידיים" אלא סתם רדמת. האזור מרגיש רדום. ואז זה מתעורר אחרי כמה דקות.

    אני מוכנה לקבל second opinion (ע"ע "את גם מכוערת") בנושא רק ממישהו שיש לו PhD MD ומעלה. עדיפות לנוירולוגים.

    תודה

  14. רויטל said, on אוקטובר 21, 2003 at 7:29 pm

    כל המשפחה, 5 דורות של מגרנה.

    1. יוגה ומדיטציה מפחיתים את הלחץ של כלי הדם במוח. זה גם מוסיף לחיים ולבריאות. בחצי השנה האחרונה היתה לי מגרנה אחת בלבד(פעם הייתי חוטפת אחת שתיים בחודש). אני בהחלט זוקפת את העניין לכך שהתחלתי לעשות מדיטציות באופן קבוע.
    2. כדורי פלא שנקראים "מיגרלב", במרשם רופא וכו' וגו', אותי זה סידר בחמש השנים האחרונות. ברגע שאני מזהה מיגרנה מגיעה, אני בולעת.
    3. תבקשי שישלחו אותך ל MRI. לפעמים מגרנות מהסוג הזה זה בגלל כלי דם בעייתי(את בטח מומחית למיגרנה, אז אני לא ארחיב). MRI היא בדיקה טובה לבעיות נוירולוגיות, כמו מיגרנה.

    בשם אחוות הסובלים והסובלות מההפרעה הזו, אני מאחלת לך כל טוב, המון בריאות ושלא תדעי עוד ספירלות מרצדות.

    רויטל.

  15. שוקי said, on אוקטובר 24, 2003 at 2:43 pm

    מה שיפה במיגרנה זה שלמרות שכל-כך הרבה אנשים סובלים ממנה, וכל הנאורולוגים מעמידים פנים שהם מכירים אותה, למעשה רוב האנשים לא יודעים עליה כלום.
    "מיגרנה אקוטית" זה בד"כ מה שאומר נאורולוג שלא מבין מהחיים שלו במיגרנות. לו היית נבדקת אצל מישהו שמבין, הוא היה אומר לך שהעניין האלכוהול מאד חשוד וכדאי לבדוק אם אין לך נאורלגיה מיגרנוטית (גם העובדה ששינה מפסיקה או מחלישה אותה מצביעה לכיוון הזה). מצד שני, "הספירלות המרצדות" הן כנראה אאורה מיגרנוטית, שאופיינית למיגרנה קלאסית. והרגישות שלך לרעש מאפיינת מיגרנה מצויה.
    בקיצור, את נשמעת כמו אכסניה לכל סוגי המיגרנה.
    אני בספק אם ההמלצה של רויטל על המיגרלב תעזור לך. למרות שתמיד כדאי לנסות את הכדור הזה, וגם טמיגרין, וכדורים אחרים למיגרנה כי אי אפשר לדעת מה יעבוד. אבל צריך להביא בחשבון ולצאת מתוך הנחה, שרובם לא עוזרים לרוב האנשים – כולל ארגוטמין ואימיטרקס.
    לקחת איבופרופן אחרי שהתקף התחיל זה בדרך-כלל כמו לרוקן סירה טובעת עם טפטפת. צריך לדעת לזהות התקף לפני שהוא מתחיל ולקחת כדור אז – בהנחה שבוחרים לטפל בזה עם כדורים. אם איבופרופן, אז הצורה הכי יעילה שלו זה אדויל.
    במצב שבו התקף התחיל כבר, אם את לא סובלת מבעיה של לחץ דם גבוה, אני מהמר שמה שישפיע עלייך הכי טוב זה לשתות בזו אחר זו כמה כוסות של קפה חזק. למרות שזה נשמע טריוויאלי ופשוט מדי מכדי להיות נכון, זה לעיתים קרובות מה שעובד.
    מקווה שזה בסדר שאני לא MD.

  16. Rogatka said, on אוקטובר 25, 2003 at 2:13 am

    לכמה ימים.
    נשמע לי כיף, ספירלות מרצדות.
    מקבלים מזה השראה בטח.

  17. חגית said, on פברואר 15, 2004 at 11:52 am

    תאמיני לי שאני מזדהה עם כל מה שאת כותבת. יש לי התקפי מיגרנה נוראיים. הלכתי לטיפול בדיקור שמאוד שיפר את המצב ועכשיו אני גם לומדת את זה בעצמי. תלכי לאיזשהו סוג של רפואה טבעית. זה הדבר היחיד שעוזר!!!!!! ואגב, כשלוקחים הרבה משככי כאבים – הם בעצמם גורמים לכאב בסוף, הידעת?

  18. יוסף כהן said, on יוני 11, 2004 at 5:04 pm

    דנה יקרה!
    זה ישמע יומרני , , דמיוני,, אך יש לנו את הפתרון למיגרנה שלך

    052 593148
    יוסי ממיגרנה סנטר

    צרי קשר

  19. נורית said, on אוקטובר 30, 2006 at 8:44 am

    גם אני סבלתי ממיגרנות לפני שנים, גם אצלי זה התחיל בגיל ההתבגרות, עם הספרילות וכל העסק. אני זוכרת שאסור היה לי לאכול שוקולוד, צבעי מאכל וגבינה צהובה. אבל מה שבאמת עזר בסופו של דבר לחסל את המיגרנות סופית היה סידרה של טיפולי רפלקסולוגיה שעברתי. בהתחלה זה קצת הגביר את תכיפות ההתקפים ואחרי סידרה של טיפולים הם פשוט עברו מן העולם. אותו דבר קרה גם עם אחותי ודרך אגב שמעתי שכשהמיגרנה מתחילה בגיל ההתבגרות יש יותר סיכויים להתמודד אתה. אז אל ייאוש ובהצלחה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: