דנה ברותחין

על יוהרה ועוד כמה דברים

Posted in מלים-צלילים by danazim on אוקטובר 2, 2003

אני חושבת שאחד הדברים שתרמו לפרידה של נ' ושלי היתה קרלי סיימון. כלומר, לא עצם קיומה של קרלי סיימון – אף אחד מאיתנו לא אהב אותה במיוחד או סלד ממנה במיוחד – אלא שיר אחד של קרלי סיימון, אולי השיר הכי מפורסם שלה – "You're So Vain". בעצם, לא יהיה מדויק לומר שזה היה השיר עצמו, אלא רק שורה אחת מתוכו, הפיזמון: "You're so vain, you probably think this song is about you".

נ', מתמטיקאי במקצועו, לא היה מסוגל להשלים עם זה. "מה זאת אומרת, 'אתה בטח חושב שהשיר הזה עלייך?'", הוא התרתח יום אחד, כאשר השיר הזה תפס אותנו באוטו שלו, נוסעים לבית שלו – או שלי. "הרי השיר הזה – הוא באמת עליו! הוא לא סתם חושב את זה. אז מה בדיוק יהיר פה? כל השיר הזה לא הגיוני", הוא סיכם, שילב מהלך, ושם גאז.

שתקתי לרגע, מקשיבה לקרלי מזמרת על האיש המסתורי שהיה יהיר כל כך, שטס לו במטוסו הפרטי עד לנובה סקוטיה רק בשביל לחזות בליקוי חמה, ואז עניתי לו: "מה זה משנה אם השיר באמת עליו? היא טוענת שהוא מספיק יהיר בשביל לשמוע את השיר הזה ולחשוב שהיא כתבה אותו עליו, ולא, נניח על איזה אקס אחר שהיה לה". באמת שלא הבנתי מה הבעיה של נ' – לא ראיתי כאן כל סתירה לוגית. הבעיה היחידה שאני ראיתי היתה שנ' מתיחס לכל העניין מנקודת מבט של מתמטיקאי – ולא מנקודת מבט של מישהו שכותב.
כי הרי כמה פעמים קרה לכם שהתחלתם לכתוב משהו על (או בהשראת) משהו שקרה לכם, ואז באמצע הכתיבה לחצתם קונטרול +H והחלפתם את השם של אחת הדמויות כי חשבתם שהיא תחשוף את הזהות האמיתית של זה שעומד מאחורי הסיפור? כאילו זה באמת הדבר היחיד שיפתור את הבעיה.

זהותו של איש המסתורין היהיר בשירה של קרלי היא אחד מהסודות השמורים ביותר בתעשיית המוסיקה. למרבה האירוניה, שם האלבום בו הופיע השיר לראשונה היה "No Secrets". הוא יצא ב-1972, זמן קצר אחרי שקרלי נישאה לזמר ג'יימס טיילור, ואמצעי התקשורת, שהיו עסוקים בשאלת זהותו של היהיר, סברו שהשיר נכתב על אחד מהאקסים המיתולוגיים שלה – וורן בייטי, קאט סטיוונס, קריס קריסטופרסון או מיק ג'אגר, שבנוסף להיותו החשוד העיקרי, גם משתתף בשיר בקולות רקע (מאוד אופייניים). אבל קרלי סירבה לגלות מיהו איש המסתורין. הנה סקירת עיתונות קצרה:

רולינג סטון, 1973:
רולינג סטון: יש אנשים שחושבים שהשיר נכתב על ג'יימס (טיילור).
קרלי סיימון: לא. זה בהחלט לא על ג'יימס, למרות שהוא חשד שהשיר עליו, כי הוא מאוד יהיר…

ואשינגטון פוסט, 1983:
ואשינגטון פוסט: אז על מי השיר? מיק ג'אגר?
קרלי סיימון: לא.
ו"פ: וורן בייטי?
ק"ס: זה בהחלט נשמע כאילו השיר נכתב על וורן בייטי. הוא עצמו חשב שהשיר נכתב עליו. הוא אפילו התקשר אלי להודות לי על השיר.
ו"פ: אז מה, יצאת איתו?
ק"ס: כולן יצאו איתו, לא?
ו"פ: לא.
ק"ס: זה רק מוכיח שלא פגשת אותו, למרות שבתקופה שאני פגשתי אותו הוא עדיין לא התגלה כדון ז'ואן. באותה תקופה הרגשתי כאילו אני אחת מאלפים…

VH-1, 1990:
קרלי סיימון: "כבר שנים שאנשים חוקרים אותי על מי השיר. זה תמיד מאוד מצחיק אותי, שאנשים כל כך רוצים לדעת את זה – זה האגו-טריפ האולטימטיבי, לדעת שאנשים משתוקקים לדעת על מי חשבתי כשכתבתי את השיר. מהסיבה הפשוטה הזאת, לעולם לא אוכל לחשוף את הפרט הזה.

פריים-טיים לייב, 1990:
דיאן סויאר: אז שמענו שהשיר הוא על וורן בייטי ומיק ג'אגר.
קרלי סיימון: למי אכפת? לא נראה לי שלאנשים אכפת, את יודעת? כבר שנים שזו חידה, ונראה לי שעדיף שהיא תישאר כך.

This Morning, 1995:
מארק מקיואן: אז איך הצלחת לשכנע את מיק ג'אגר לשיר קול ב'?
קרלי סיימון: זה היה סוג של "פוקס". הייתי בלונדון, והוא הזדמן במקרה לאולפן בדיוק כשהקלטתי את קולות הרקע… הוא שאל, "היי, מה אתם עושים?" ואני אמרתי, "אנחנו עושים קולות רקע לאיזה שיר שלי, למה שלא תצטרף?"… כך זה קרה.
מ"מ: אז על מי השיר?
ק"ס: לא יודעת.
מ"מ: שמענו שזה על וורן בייטי. או מיק ג'אגר. אבל את מעולם לא גילית על מי השיר.
ק"ס: כן.

Sunday Morning, 2001:
ריטה ברייבר: כולם חושבים שהשיר על מיק ג'אגר.
קרלי סיימון: אוי, הם לא באמת חושבים ככה.
ר"ב: הם כן חושבים כך.
ק"ס: אוקיי.
ר"ב: זה הוא?
ק"ס: אוי, לא לא לא.
ר"ב: קראתי שהשיר הוא על וורן בייטי.
ק"ס: את יודעת, אל תקשיבי למה שאנשים אחרים אומרים לך.
ר"ב: ובכן, את רוצה אולי לפתור את התעלומה הזאת בשבילי?
ק"ס: את יודעת משהו? אני לעולם לא אוכל לפתור את התעלומה הזאת, כי אם אני אעשה זאת, לא יהיה לאף אחד מה לשאול אותי.

כך זה נמשך, עד שהשנה, קרלי הגדילה לעשות וערכה מכירה פומבית לחשיפת זהותו של היהיר. ההצעה הגבוהה ביותר התקבלה ב-4 באוגוסט – 50 אלף דולר – ובחור בשם דיק אברסול, בעל תפקיד בכיר באן-בי-סי, זכה במידע הנכסף – לא לפני שהוחתם על הסכם שמירת סודיות. הפרט היחיד שאברסול הורשה לומר לתקשורת: "קרלי אמרה לי שאני יכול לגלות לכם רמז… בשם שלו יש E".

אתמול שמעתי את השיר הזה במקרה, כשיצאתי מהבריכה. נכנסתי לאוטו והעברתי תחנות עד שמצאתי אותו, התנעתי, והתחלתי לזמזם. ואז גיליתי שבמשך שנים הייתי משוכנעת שהיא שרה –
Some underworld spy or the wife of a postman, wife of a postman. זה היה לגמרי לא הגיוני, אבל בכל זאת המשכתי לחשוב כך. בדיקה באינטרנט איששה את הפאדיחה. מילא. אולי אני אכניס את זה ל"אבטיח".

כדי לשמוע את השיר המלא – לחצו כאן.

(הפוסט הזה העמיד שני צאצאים: כאן, וכאן)

מודעות פרסומת

13 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. כרמל said, on אוקטובר 2, 2003 at 11:16 pm

    ואני בכלל חשבתי שהרעיון בשיר הזה הוא שהיא שרה על עצמה, על החוויה שלה. שהיא לא מרוכזת בו או בכל גבר אחר שהיא מדברת על הצד שלה בעניין, על השיעור שלה. שאולי זה גם על מיק ג'אגר וגם על וורן בייטי ובכלל על איזהשהוא אבטיפוס של גברים שכשאת תקועה במקום הזה, את שבה ופוגשת את אותו הגבר בשינוי אדרת. ואז זה קטע אירוני כזה, "אתה בטח חושב שהשיר הזה עליך אבל לצערנו יש עוד אלף כמוך ולא ברור למה יוצא לי להכיר את כל השיבוטים האלה. והשיר הזה הוא בכלל עלי, נחלצת מהחוויה שלכם סוף סוף, אולי?"

  2. ימימה said, on אוקטובר 2, 2003 at 11:27 pm

    את הטוויסט הלוגי בשיר. תמיד אהבתי את השיר הזה בעיקר בגללו.

    ובנוגע לשאלה על מי זה, אז זהו, שזו הבעיה בריאיונות עם אמנים, לדעתי. במקום להתייחס ליופי האמיתי של האמנות, הם מחפשים את האמת מאחוריה, מה שמיד מנשל אותה מכל נכסיה האמנותיים, והופך אותה לעוד פיסת חיים משעממת.

    הניחו. השיר מתוק, והלוגיקה מספיק מתוחכמת בשביל לשעשע, ומספיק פשוטה בשביל להבין.

  3. Rogatka said, on אוקטובר 3, 2003 at 12:06 am

    אולי כי אני לא גיק.

    כן. אנחנו נחותים. אנחנו גם גאים בזה.

  4. אביבה said, on אוקטובר 3, 2003 at 12:30 am

    מעניין למי הדיק אברסול ההוא יוריש את הנכס אחרי מותו.

  5. ימימה said, on אוקטובר 3, 2003 at 12:33 am

    את השיבוש. 🙂

    חמוד. אכן, מתאים לאבטיח.

  6. גילעד said, on אוקטובר 3, 2003 at 1:39 am

    יתכן שהבחירה במילה Probably היא מחושבת. אם היתה בוחרת קרלי לשיר Definitely היתה פה סתירה לוגית, שכן אז הבחור בטוח במאת האחוזים שמדובר עליו. העובדה שהיא מותירה את זה ב"סביר להניח" מוציאה אותה, ואותו, מהתסבוכת הלוגית.

    זהו, עכשיו את יכולה לחזור לנ' ולקיים חיי משפחה מאושרים, או שתתחילו להתווכח על לוגריתמים?

  7. אודי said, on אוקטובר 3, 2003 at 3:46 am

    מיק כבר שר
    "its thr singer, not the song"
    אז יש לו נסיון מכל הצדדים

  8. דנה said, on אוקטובר 3, 2003 at 11:44 am

    אביבה: נראה לי שלא יוריש לאיש, כי על פי הסכם הסודיות הוא מחויב לשמור את המידע לעצמו. אני יכולה לדמיין את בנו של אותו אברסול, נקרא לו ריצ'רד אברסול השני, מקטר לחבריו על כוס מרטיני באיזה באר לוס אנג'לסי: "אוי, יופי, אבא שלי הרגע זרק 50 אלף דולר מכספי הירושה העתידיים שלי רק כדי שהוא יוכל לחייך בידענות כל פעם כשהוא ישמע את השיר של קרלי סיימון".
    במחשבה נוספת, זו נראית לי פסגת היהירות – לשלם בוחטיה תמורת האפשרות לדעת מי היהיר, בעוד שכל העמך נשארים באפלה. ומה שבאמת מצחיק הוא, שאין לאברסול הזה שום דרך לדעת שמה שקרלי אמרה לו הוא אמיתי. מה הוא יעשה? יעביר אותה בפוליגרף?
    צודקת קרלי, זה חתיכת אגו-טריפ.

  9. שוקי said, on אוקטובר 3, 2003 at 12:15 pm

    אין בעיה לוגית בשיר, וסיימון אפילו לא נדרשה לכתיבה דיאלקטית בשביל זה. הכל טמון במילה "About". זה שמישהו – והוא לא היחיד שלמד הרבה מתמטיקה – לא מבין שכשאשה מדברת על מה שהיא מרגישה אז הנושא הוא *לא* ה"העובדות", זו בהחלט סיבה טובה לא להיות איתו.
    אגב, ויטגנשטיין חזר בו בסופו של דבר מהאמירה הזו, לא?

  10. דנה said, on אוקטובר 3, 2003 at 12:35 pm

    אלא שינה עורו. הרי ויטגנשטיין הוא כמו מבצע ב"היפרנטו" – שני פילוסופים באריזה אחת! אז היום אני עם ו' המוקדם, ובקרוב תגיע שעתו של ו' המאוחר.

  11. ה.מ.מ said, on אפריל 28, 2005 at 3:45 pm

    הוא בכך שהוא מכוון ל*כל מי שחושב שהשיר הזה הוא עליו*, ומבעיר את הכובע על הראש לכמה וכמה גנבים.
    יכול להיות גם שקרלי לא חשבה על אף אחד, או חשבה בו זמנית על כמה מגברי הבוהמה שהכירה.
    תראו לי מי מהם לא היה מת שאיזה שיר ייכתב עליו, היא תפסה אותם במאוויים הכמוסים שלהם.
    מעניין שעוד לא קמה המהדורה הישראלית לרעיון הזה (אם כי "אדוני" של רוני ס. המתפמפם בימים אלה אולי יש בו איזה משהו, אבל אין בו שורת מחץ נוסח "אתה בטח חושב שהשיר הזה נכתב עליך", ואין דבר כזה באף שיר ישראלי שאני מכיר)

  12. דנה said, on אפריל 28, 2005 at 3:50 pm

    האגדה מספרת שהשיר של אפריים שמיר "נכון את יפה" נכתב *על* ירדנה ארזי, שלא נענתה לחיזוריו של שמיר.
    "אנה" של משינה הוא כביכול על ענת עצמון (כנראה שגם היא זכתה לשיר הזה עקב היענות נמוכה מצדה לחיזוריו של אחד המשינאים).

  13. יואב אילנברג said, on מרץ 2, 2010 at 12:20 pm

    לאחרונה נוסף מועמד חדש "דוד" לרשימת המועמדים.

    "David Who" זאת השאלה….

    http://www.cnn.com/2010/SHOWBIZ/Music/02/26/carly.simon.so.vain/index.html?hpt=C2

    אשמח לפתרון….


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: