דנה ברותחין

רשות הנמלים לשבות

Posted in לוגוריאה by danazim on ספטמבר 30, 2003

לנמלים רשות לשבות

אחרי הכל, עבודתן קשה.
הן גם צריכות לשמור על הדימוי מהפתגם,
אחרת למי ישוו את הצרצר?
לדבורים? רק זה חסר. לאבד את הבכורה
לאחיותיהן הבלונדיניות המעופפות.

אבל יום אחד מותר גם לנמלה לקבוע
שנמאס לה לסחוב גרגירים ושעורים,
שהיא רוצה לקחת יום אחד באיזי,
לשבת בבית קפה על עיתונים,
לעשות עיניים,
במקום לרוץ באמוק עם גרגיר על הכתפיים.
לשבות. פשוט לשבות. מה רע?
במגזר הציבורי כבר עשו זאת עד זרא.

אם לעמיר פרץ מותר לקבוע שכל המשק
בשביתה עד להודעה חדשה,
אז על אחת כמה וכמה מותר לנמלה.
הרי הנמלה – במי היא כבר פוגעת
כשהיא יוצאת לה לשביתה?
רק בעצמה. ובעוד כמה אלפי נמלים אחרות
שחיות בקן איתה. אבל זה לא כמו
עובדי הביטוח הלאומי, או, רחמנא ליצלן,
עובדי המכס והנמלים – כלומר, אלה שבנמל.
לנמלים, הרי אמרתי כבר, מותר.

מכור לאהבה מת, ולא ממנת יתר

Posted in מלים-צלילים by danazim on ספטמבר 28, 2003

לפי הסטטיסטיקה של השבועות האחרונים, גיל 54 הוא גיל מסוכן. קודם ג'ון ריטר, עכשיו רוברט פאלמר. פאלמר מת שלשום מהתקף לב, בעת חופשה בפאריס. אני מניחה שאם כבר למות, עדיף במהלך חופשה בפאריס ("הסקוטלנד און סנדיי" ציין שהוא מת במלון ארבעה כוכבים סמוך לשאנס אליזה). החופשה שלו בפאריס היתה קצרה – יומיים בלבד – ואז הוא היה אמור לחזור לביתו שבלוגאנו, שוויץ. גם שם מקום לא רע למות, או לפחות להיקבר (ושם הוא כנראה יגיע למנוחה אחרונה).
למי שלא יודע, שכח או הצליח להדחיק, פאלמר היה אביהם של שני להיטים גדולים (אחד בעצם גדול יותר מהשני): "Addicted to Love" ו-"Simply Irresistible" – שהקליפים של שניהם התהדרו בפאלמר בחליפת שלושה חלקים וצילינדר, מוקף במניין נשים גבוהות שלחייהן צבועות ברוז' בוהק, על כל אחת מהן תלויה גיטרה חשמלית מנצנצת, והן מתנועעות מצד לצד באחידות. הגיטרות היו רק לקישוט; אם פעם יוצא לכם להתקל באחד משני הקליפים האלה, אתם מוזמנים להתמקד מדי פעם בתנועות הפריטה הביזאריות של קולבות-הגיטרות – הן לא קשורות בכלל למוסיקה או לקצב של השיר. הקליפים האלה תמיד נראו לי חסרי טעם ומרגיזים, ושמחתי כששנאייה טוויין עשתה עליהם טייק-אוף בקליפ לשירה "Man! I Feel Like a Woman"; בקליפ היא לבשה את החליפה וחבשה את המגבעת, ורדתה במניין גברברים דמויי-פאלמר ועטויי חולצות דקיקות, ששימשו כקולבי-גיטרה.
אם כבר פאלמר, עדיף מה שהוא עשה עם פליטי "דוראן דוראן" אנדי וג'ון טיילור באמצע שנות השמונים (בהרכב שנקרא "פאוור סטיישן"): כשהייתי בת 11 ושמעתי את השירים "Some Like It Hot" ו-"(Get It On (Bang-a-Gong” (גרסאת כיסוי לטי-רקס) היה לי ברור שהם עוסקים במשהו גס (גס, בלשון התקופה, היה כל מה שהיה קשור למין). אבל אולי זו התוצאה של לחיות תחת שלטון רייגן במשך שנתיים באמצע שנות השמונים. זה, ולהצטלם בידיים משולבות לתמונת בית ספר, כמובן.

ספיישל צימרמן לראש השנה

Posted in לוגוריאה by danazim on ספטמבר 26, 2003

אתמול בערב בעבודה כמעט לא עשינו שידורים. הצלם הפרילאנסר (שהיום שב ללונדון) ניסה לשעשע את עצמו באמצעות האינטרנט. קודם הוא ניסה לחפש את הספר שלי באמאזון.קום (הוא היה רציני; אני חשבתי שזה ממש לא מצחיק, אפילו עצוב). אחר כך הוא פתאום הכריז "הנה תמונה שלך!" – ועל המסך שלו התנוסס העמוד שלי ב"רשימות".
הייתי בדיוק באמצע משימת הפקה מסובכת כך שלא חקרתי אותו דרך איזה מנוע חיפוש הוא הגיע לזה (הוא עשה את החיפוש באנגלית; הוא לא יודע עברית, הבחור). הבוקר, מתוך סקרנות, עשיתי גם אני חיפוש בגוגל.קום על השם שלי, והגעתי להרבה אתרים של כל מיני דנות (ודיינות) צימרמן אחרים ואחרות. יש כדורסלנית אחת (הפוינט-גארד של אוניברסיטת מרסר באטלנטה) שקוראים לה דיינה צימרמן. מסתבר שהיא די מוצלחת.
לפני שנתיים קיבלתי אימייל מבחור ושמו דיינה צימרמן, איש הייטק מקליפורניה. הוא עשה חיפוש בגוגל.קום על השם שלו, ואחד מהאתרים שעלו היה הדף שלי בבמה חדשה. כך הוא הגיע לאימייל שלי (גם הוא, אגב, לא יודע עברית). זו היתה חוויה די משונה, להתחבר לאינטרנט, לבדוק דואר, ולגלות שקיבלתי מעצמי אימייל. הרגשתי כאילו נשאבתי לתוך סרט של דיוויד לינץ'. על כל פנים, החלפנו חמישה או שישה אימיילים, אני ודיינה צימרמן, ואז כנראה מיצינו את החידוש. הוא שלח לי תמונה שלו – דווקא חמוד.
חשבתי על מה היה קורה אילו היינו מתאהבים ועוברים לגור ביחד. זה יכול היה להיות חביב. כמובן, היה גם מקדם סיבוכיות גבוה: אני הייתי פותחת דואר שלו בטעות, הוא היה פותח דואר שלי; הטלפון היה מצלצל וקול אלמוני היה אומר "אפשר בבקשה לדבר עם דיינה?", "איזה דיינה?", הייתי שואלת, "דיינה צימרמן", היה משיב הקול. אבל כאמור, הקשר ניתק. יש לי הרגשה שדיינה צימרמן ציפה שבעקבות הגילוי אני ארוץ לסן פרנסיסקו לפגוש אותו, אבל זה היה בדיוק כשקיבלתי את העבודה וחתמתי על חוזה עם מודן על הוצאת ספרי, והייתי מאוד נלהבת מהכל, ולא היתה לי כל אפשרות או כוונה לקחת חופש ולנסוע לארצות הברית.
במסגרת החיפוש שעשיתי בגוגל.קום היום, הגעתי לאתר הזה. מסתבר שמישהו – שעתותיו בידיו, אני מניחה – החליט להקים דירקטורי של כל הצימרמנים (עם n אחת או שתיים) שמתגוררים במדינת ויסקונסין בארצות הברית. האתר פונה אל כל צימרמן – או נצר לצימרמן – שמתגורר במדינה, להזין את נתוניו (הצימרמניים) לתוך הרשומות, כדי לסייע לצימרמנים אחרים (או המקורבים להם) לעשות חיפוש גיניאולוגי על אבות אבותיהם. השורשים, אגב, מתחילים בויסקונסין אבל מגיעים עד פרוסיה.

שתי ברכות לראש השנה

Posted in לוגוריאה by danazim on ספטמבר 26, 2003

ש שנ שנה שנהמ שנהמת השנים החולפות לא תפיל מורא (שיר).

 

ככל שתוכל \ קונסטנדינוס קוואפיס

אם אינך יכול לשוות לחייך את הצורה שאתה רוצה,

נסה לפחות, ככל שתוכל,

לא לדרדר אותם כליל

תוך שיג-ושיח רב מדי עם העולם

מתוך פעילות רבה מדי ומתוך פטפטת.

 

אל תשפיל אותם כשאתה גוררם עמך

ומגלה אותם לעין הכל

לאיוולת היומיומית הזאת

של אירועים חברתיים, של מסיבות,

לבל ייעשו לעול המעיק עלייך.

 

ש שנ שנה שנהנה בשנה החדשה מבריאות ואהבה (עוד שיר).

 

O Tell me the Truth About Love / W. H. Auden

Some say that love's a little boy,
And some say it's a bird,
Some say it makes the world go round,
And some say that's absurd,
And when I asked the man next-door,
Who looked as if he knew,
His wife got very cross indeed,
And said it wouldn't do.

Does it look like a pair of pajamas,
Or the ham in a temperance hotel?
Does it's odour remind one of llamas,
Or has it a comforting smell?
Is it prickly to touch as a hedge is,
Or soft as eiderdown fluff?
Is it sharp or quite smooth at the edges?
O tell me the truth about love.

Our history books refer to it
In cryptic little notes,
It's quite a common topic on
The Transatlantic boats;
I've found the subject mentioned in
Accounts of suicides,
And even seen it scribbled on
The backs of railway-guides.

Does it howl like a hungry Alsatian,
Or boom like a military band?
Could one give a first-rate imitation
On a saw or a Steinway Grand?

Is its singing at parties a riot?
Does it only like Classical stuff?
Will it stop when one wants to be quiet?
O tell me the truth about love.

I looked inside the summer-house;
it wasn't ever there:
I tried the Thames at Maidenhead,
And Brighton's bracing air.
I don't know what the blackbird sang,
Or what the tulip said;
But it wasn't in the chicken-run,
Or underneath the bed.

Can it pull extraordinary faces?
Is it usually sick on a swing?
Does it spend all it's time at the races,
Or fiddling with pieces of string?
Has it views of it's own about money?
Does it think Patriotism enough?
Are its stories vulgar but funny?
O tell me the truth about love.

When it comes, will it come without warning
Just as I'm picking my nose?
Will it knock on my door in the morning,
Or tread in the bus on my toes?
Will it come like a change in the weather?
Will it's greeting be courteous or rough?
Will it alter my life altogether?
O tell me the truth about love.

 

 

 

 

אנחנו מדף הקרח

Posted in היפר קורקציה by danazim on ספטמבר 24, 2003

 כותרת ב"הארץ" מבשרת שמדף הקרח נחצה לשניים.

 

שיר על קֶרַחֲמָמַדָף

 

היאח! הידד! הקרח נשבר.
כשקרח נשבר, העניינים מתחממים.
כשקרח נשבר, האנשים נרגעים.
צוחקים.
אוהבים.

מדף הקרח הגדול בצפון כדור הארץ נשבר.
המוני אסקימואים כבר לא עצורים.
הקרח נשבר; הם קופצים, הם רוקדים.
מתחבקים.
מתנשקים (עם לשון, לא עם האף).

אבל הקרח שנשבר, הוא נשבר במדף.
מדף לא רציני, בטח מ"אייס קנה ובנה".
שאסקימואי אחד קנה במבצע,
כדי לא לשלם פי שמונה לנגר.

אז עכשיו הוא שבור,
המדף התפרק,
ואולי שם בקוטב עכשיו יש שמחה,
אבל כאן מדברים על "אפקט חממה".
שעל פי הכתבה שהיתה בעיתון,
אינו הסיבה לאותו משברון.

ובחממה מגדל החקלאי קישואים,
ובכלל לא אכפת לו מן האפקט.
הוא נותן להם דשן, משקה במשפך
העיקר – שייצאו ירקות בלי דפקט.

מוקדש בהוקרה לפרופ' רחל גיורא, מחברת תיאוריית הבולטות המדורגת (The Graded Salience Hypothesis), ששיר זה נכתב בהשראתה: כאשר ביטויים שלהם יש יותר ממשמעות אחת, מופיעים בהקשרים שקוראים למשמעות אחרת מהמשמעות המקובלת והמוכרת שלהם, המשמעות המוכרת והמקובלת תתעורר ותעלה בכל מקרה.

הפואטיקה של הפריזורה

Posted in לוגוריאה by danazim on ספטמבר 23, 2003

זה מה שקורה כשחוזרים מהמספרה הלילית ומגלים ששוב התספורת שיגרה אותי אל שנות העשרים הסוערות של המאה הקודמת (יושבים ומתרגמים דורותי פרקר, אלא מה?)

רזומה \ דורותי פרקר

תערים פוצעים אותך,
נהרות רטובים;
חומצות צורבות אותך,
וגלולות יגרמו כאבים;
אקדח אינו חוקי,
לולאות-חנק נפרמות.
הגאז ממש מצחין,
עזבי, מוטב לחיות.

 

מתוך הספר "Enough Rope" שפורסם ב- 1926.

 

את המקור אפשר לקרוא כאן. ופתרונות מוצלחים יותר לחריזת שורות 5 ו-7 יתקבלו בברכה.

 

 

ערב ובוקר חדש במזרח התיכון

Posted in חדשות השועל by danazim on ספטמבר 22, 2003

ערב. גורבצ'וב, קלינטון, שרון ופרס – והמון מאבטחים – מסתופפים בצוותא בחלל הכניסה (סליחה, פואייה) של היכל התרבות. מעונבים, עוטי חליפות יקרות וחיוכים גדולים. עוד מעט קט וכולם נכנסים פנימה, לתוך האולם, שם יאזינו למוסיקה ולנאומים על השלום, ישירו ואפילו יתופפו בדרבוקות קטנות.
אות מעבר.
לילה. בחברון נוסעים משוריינים של צה"ל ברחוב החשוך. קולות נפץ מרעידים את הלילה, הבזקי אור מהירים. בוקר. בולדוזר צבאי וטנק מבצעים טנגו הרסני סביב בית צמוד קרקע רגיל למראה. ציפוי אבן ירושלמית, גינה קטנה, דוד שמש על הגג. עוד כמה שניות בקלטת, ואין בית, ואין קרקע, ואין דוד שמש, והשמש כבר עולה, והיא חושפת את מה שנשאר מהטנגו, הר קטן של לבנים ואבנים.

(כך נראה השידור הראשון של רויטרס לבוקר זה).

שכר סופרים, עלק

Posted in לוגוריאה by danazim on ספטמבר 21, 2003

פנים, יום, בית.

 

כותבת, הגיבורה, יושבת מול הטלפון, מדפדפת בפנקס. לבסוף נעצרת על דף אחד.
היא מרימה את הטלפון, מחייגת בהססנות. הקו מצלצל.

כותבת
שלום גברת, צהריים טוב
אולי תוכלי במטותא להעביר אותי
להנהלת חשבונות?

מרכזנית (אוף סקרין)
עוד רגע, נא להמתין.

מוסיקת "הולד" עולה בפייד-אפ. הכותבת מניחה את השפופרת על כתפה, ופורצת בשיר יחד עם מוסיקת ההולד.

כותבת
כבר למעלה מחצי שנה
אני ממתינה
לשיק התמלוגים.
אמרו לי בינואר
אמרו לי במאי,
ואז הם אמרו לי
"עכשיו לא כדאי
עדיף בספטמבר",
שזה עכשיו
לכן אני מצלצלת
לבדוק מה המצב.

ואז, מבולבלת לרגע, היא אומרת לתוך השפופרת

הלו? סליחה?
אה. כן. אני ממתינה.

מהשפופרת בוקר קול.

קול
הנהלת חשבונות.

כותבת
אה, שלום לך, אולי את זוכרת
את שמי, זו אני הכותבת
דיברתי איתך לפני חודשיים.
בעצם שלושה. לא, ארבעה.
אמרת לי אז שהעניין בטיפול
שהשיק בהכנה.
אבל כנראה חל כאן בילבול
כי מאז לא שמעתי ממך כלום.

קול
איך אמרת קוראים לך? כותבת?

כותבת
כן, כ-ו-ת-ב-ת. בכ"ף.

קול
או, כן, מצאתי. התיק שלך
היה תחת קו"ף.
כנראה שהיתה בעיה עם המיקוף.
אז מה אמרת שהבעיה?

כותבת
אה, פשוט מאוד, איך לומר,
לא שילמתם לי עדיין.

קול
המממ. כן. אני רואה.
זה בגלל ההחזרות.

כותבת
סליחה? בגלל המה?

קול
ההחזרות. החנויות החזירו
הסחורה, ולכן לא יכולנו
לשלם לך במאי. וגם לא עכשיו.
כנראה שנצטרך לחכות עד נובמבר.

כותבת
נובמבר? זה עוד חודשיים.

קול
נכון. ממש מעבר לפינה.

כותבת
ומה אני אמורה לעשות בינתיים?

קול
לחכות. מה עשית עד עכשיו?

כותבת
חיכיתי. בסבלנות.

קול
יופי. תמשיכי כך.
נדבר בסתיו.
שלום.

הטלפון משמיע צליל ניתוק, ואז צליל תפוס. הכותבת נשארת עם הטלפון ביד, המומה. היא מניחה את הטלפון על כנו ופוצחת בשיר.

כותבת
בעצם, כל עניין התמלוגים
זה בלוף. מצפים
ממך לכתוב רק לשם הפרסום
ואם גם ציפית לקבל תשלום
תגלי שבחוזה כתוב שתקבלי
על כל ספר שני שקלים
(וזה רק אם אי פעם ישלמו).
את חולמת לבלות
את כל היום בכתיבה
אבל עם סכום כה זעום
שמתעכב עד אינפיניטום
בכלל בלתי אפשרי לחשוב
על לעזוב את העבודה
זו שגוזלת ממך
כל רגע פנוי לכתיבה.
כנראה שדינך להמשיך ולמכור
נשמתך לשטן
ואת הכסף שמגיע לך
כבר לעולם לא תקבלי בזמן.

תוך סיום השיר, הכותבת ניגשת למערכת, לוחצת על פליי, ומגבירה את הווליום. הביסטי בויז מרעידים את הבית.

פייד אאוט.

בדיקת ראיה מטאורולוגית

Posted in חדשות השועל by danazim on ספטמבר 19, 2003

אני מתהדרת בכך שאני היחידה מקרב משפחתי המצומצמת שעדיין לא נדרשת לאביזר הזה. אבל ייתכן שכל זה עומד להשתנות בקרוב. והכל בגלל ההוריקן. נפל בחלקי העונג הרב לעבוד אתמול והיום, כאשר הדבר היחיד שמעניין את האוניה-האם הוא לראות את הכתבים האומללים שנשלחו על לא עוול בכפם לחופיה של צפון קרוליינה ווירג'יניה מתעופפים כמו עלים נידפים ברוח.
אך אליה וקוץ בה: השקופית התמידית שמלווה את כל הדיווחים. ממקום מושבי, כשלושה מטרים מהמוניטור, Isabel נראה כמו Israel. ליבי החסיר לפחות מאה פעימות אתמול, כל פעם שהרמתי את עיני מהמחשב אל הטלוויזיה, והשתנקתי: "אללי, משהו קרה בארץ! ואני בכלל לא יודעת!".

הרהורים על השמפולון

Posted in לוגוריאה by danazim on ספטמבר 18, 2003

בתחום אחזקת הרכב אני מנסה לא להתרשל, בעיקר בגלל שאני מרגישה שאני מעוללת לאוטו שלי מספיק נזקים נפשיים ופיזיים במספר הפעמים המופרז לחלוטין שאני נוסעת בכביש מספר 1 (כביש ירושלים-ת"א). ואולם, התקופה הארוכה שבה חייתי בלי אוטו הצליחה להשכיח ממני איפה נמצא מה מתחת למכסה המנוע – ובעיקר, איזה צ'ופצ'יק מחובר למקל השטוח הזה שבודקים באמצעותו את השמן (מיותר לציין שגם אילו ידעתי איך מגיעים אליו, לא יהיה לי מושג מה אני אמורה להבין ממנו). אי לכך, בכל פעם כשאני ממלאה דלק בתחנת דלק מאוישת, אני לעולם לא אסרב לשאלת הקיטבג של המתדלק "שמן, מים, לבדוק?" (ותמיד בסדר הזה; לעד השמן יקדם למים).
נס פך השמן, כך נראה, לא אירע רק פעם אחת בימי בית חשמונאי – הוא חי ובועט במכוניתי. מאז הטיפול הקודם (שהיה יומיים לפני הבחירות לכנסת ה-16), נבדק המקלצ'יק של השמן עשרות פעמים, ומעולם לא התבשרתי שהמפלס ירד.
אבל המים לא זכו לגורל דומה. "חסר לך מים-כחול", היה המתדלק אומר לי, פרצופו מציץ מבעד למכסה המנוע הפעור (בדרך כלל "מים כחול", לפעמים "מים כחולים" ולעתים "מים לווישרים"). מאחר שכל בדיקה העלתה ירידה במפלס המים-כחול, השתכנעתי בסופו של דבר לרכוש לי ג'ריקן של אותו נוזל תכלכל, שבחינה קצרה של התווית הראתה כי שמו החוקי "שמפולון", שם תמוה לכל הדעות. שמפולון, על שום מה? ה"שמפו" היה די ברור, אבל ה"לון", מה עליו?
שמפולון, שמפולון. השם הזה סירב להניח לי. הוא היה חמוד מדי להתבזבז על סתם נוזל לניקוי. אילו היה לי חתול, הייתי לבטח קוראת לו שמפולון (אבל אני אלרגית). קראתי לאחותי שמפולון (אבל עזבתי את זה, יש לה כבר יותר מדי שמות חיבה). בשלב מסוים נעשה קיץ, והמעטתי להשתמש בווישרים ובנוזל, ואי לכך גם לא נדרשתי למלא את המיכל, ושכחתי מקיומה של חידת הספינקס הפרטית שלי, השמפולון.
השבוע כל זה השתנה. "חסר לך מים-כחול", אמר לי המתדלק בתחנת הדלק החביבה עלי. זינקתי ממושבי וחשתי אל תא המטען כדי לשלוף את הג'ריקן ממקומו, ואז, בעודי מגישה את הג'ריקן למתדלק בהבעה מלאת חשיבות, פתאום, כמו קרן שמש עקשנית החודרת דרך מעטה עננים צפופים, הגעתי להבנה: שמפולון = שמפו + חלון. כמה פשוט; כמה טיפשי. כל הקסם פג. עכשיו זה סתם נוזל לניקוי חלונות, כמו סנו-קליר ואג'קס חלונות.